Let The Tears To Fall

שלום לכולם אך החיים?

טוב בפרק הקודם התרשמתי מכמות התגובות תודה רבה :)

אז  ללא דיבורים נוספים

פרק 4 יוצא לדרך

אז קבלו אותו במחיאות כפיים סוערות :

let the tears to fall-פרק 4

"אני לא מאמינה!!!!" צעקה אנג'לין בעודה רואה בתדהמה את ההופעה של בולט פור מיי ולנטיין בקליפורניה.

"הוא הפאקינג זמר של הלהקה הזאת!".

אמרה אנג'לין ופיה ניפתח לתדהמה והפינטוז שלה והביטחון החלו לאט לאט לרדת לעבר התימיון .

~מה חשבת לעצמך אנג'לין שיש לך סיכוי איתו? חחח כן בטח יש לך סיכוי אם הזמר המפורסם של להקת הדת'מטאל האדירה

ברור שיש לו עוד איזה אלף מעריצות כוסיות ושוות לא כמוך כולך פשוטה ורגילה כזאת למה שהוא ישים עלייך מבין כולם?

טוב היה לי נחמד לפנטז אבל זה הזמן לקחת את המעבורת הבאה לעולם המציאותי~ חשבה לעצמה אנג'לין ולחצה על כפתור הכיבוי השחור של הטלוויזיה

וניגשה ליסגור את הדלת לכבות את האורות וללכת לישון בעודה שמה עליה את שמיכת הפוך הכחולה ירדה בענייה דימעה אחת של אכזבה.

-בוקר-

השעון המעורר צילצל למרגלות השעה 11:00 ג'ייסון ששמע אותו ראשון קם והחל לצחצח את שינוי ושטף את פניו יצא והיתלבש ויצא מחוץ לחדר לחכות לשאר חברי הלהקה.

מאט מוז ומייק קמו באותו זמן אך מאט ניכנס ראשון לאמבטיה אחריו מוז ואחריו מאט וכולם יצאו מחוץ לחדר ואמרו זה זה לזה שלום וניגשו אל מחוץ לדלתות המלון.

שם בחוץ חיכה להם המנהל"טוב אנחנו נוסעים עכשיו למסעדה טובה ומפוארת זה מגיע לכם אחרי ההופעה המעולה שדפקתם אתמול!" אמר המנהל בחיוך ופתח להם את דלת

המכונית השחורה כולם בהו בו בתדהמה וניכנסו מהר לפני שהוא יתעצבן.

הם נסעו כ5 דקות  והגיעו למסעדה 5 כוכבים ענקית ומפוארת וניכנסו דרך דלתות הקריסטל המפוארות.

הם התיישבו סביב שולחן גדול ועגול שהייתה פרוסה מעליו מפה אדומה מעותרת ציורי סוסים בצבעי ארמגן זהב ותכלת נוצץ.

המלצר ניגש אליהם הוא היה גבוה בעל שיער חום בהיר ועניים ירוקות-אפורות ושאל אותם בקול מנומס:"מה תרצו להזמין רבותי?".

"אני רוצה חביתה אם קפוצ'ינו" אמר ג'ייסון בקול עייף כזה כי נרא שלא הספיקה לו השינה הזאת.

"אני רוצה כריך טונה אם תה נענע וסלט מקסיקני(אין לי מושג מזה)" אמר מוז בעודו בוחן בעין חדה(או מזוינת XD) את המסעדה ואת האנשים העשירים שנימצאים בה.

"אני רוצה את מרק הבית ומקיאטו אם 3 כפיות סוכר" אמר מייק בעודו מחכה בקוצר רוח לארוחת הבוקר.

"אני רוצה פאי תפוחים ופאי אגסים(יש דבר כזה?._.) אם שוקולד ממוס בכוס ובקבוק מים" אמר מאט והסתכל מיתחת לשולחן ליראות אם ניזכר להחליף נעליים.

המלצר רשם הכל על פתק קטן וכתום "טוב ההזמנה תהיה מכונה בערך עוד 7 דקות" אמר בחיוך והחל ללכת אל מיטבח המסעדה ולתת את ההזמנה לשף של המסעדה.

"טוב היום יש לנו חופש איפו אנחנו מופעים מחר?" שאל מוז ושם ידיו על המפה של השולחן "מחר מופעים בדטריוט" ענה לו המנהל במהירות ובקול מעט קריר.

"טוב אולי נוכל היום נוכל ללכת לאיזה מקום כייפי כזה לעבור שם את היום?" שאל מאט את המנהל בחיוך תמים.

"תשמעו זה החופש שלכם תעשו מה שבא לכם אני מיתכוון היום לנוח במלון אם אתם רוצים ללכת לאיזשהו מקום זה באחריותכם כי לא תהיה לכם שום שמירה." אמר להם המנהל

והפנה את מבטו לכיוון המיטבח ליראות אם ההזמנות כבר מוכנות.

"יש אז אפשר לחזור למלון וליראות בעלון התיירות של קליפורניה מקום נופש כייפי שאפשר להעביר בו את כל היום." אמר מייק בזמן שהמלצר היתקרב ושם את הצלחת לידו

וליד כל השאר "תודה" אמרו כולם ולקחנו את המזלגות והחלו לאכול.

הם סיימו לאכול והשאירו את הכסף על האוכל וגם 4 דולר טיפ למלצר ויצאו משם שבעים ומרוצים.

הם הגיעו חזרה למלון וביקשו עלון תיירות וישבו בלובי בשביל ליבחור מקום שבו יעבירו את היום.

כולם עיינו בעלון וראו את המקומות המדהימים שיש בקליפורניה"בואו לפרדיס דאי זה קצת יקר ויש שם לא כ"כ הרבה אנשים אז נוכל לנוח כמו שצריך"

הציעה מאט ושם את אצבעו אל התמונה של פרדיס דאי בעלון.

"אז קדימה למה מחכים יאללה ליתארגן ולצאת פרדיס דאי לא יבוא עלינו לבד." אמר מייק ולקח את כולם בידיהם והעלה אותם מהר לחדר ליתארגן.

-בנתיים עצל ויולה-

"אנג'לין אנג'לין? הלו תעני לי זונה (^^)"

"מה ?"

"תשמעי חמודה שלי מצאתי 2 שוברי הנחה של חצי מחיר לפרדיס דאי וביגלל שיש לנו יום חופשי אנחנו צריכות ללכת ולהנות!"

"מה ? אע טוב בסדר יאללה תתסדרי עכשיו וניפגש כבר ליד תחנת האוטובוס"

"טוב אבל מהר יש עוד 15 דקות אוטובוס"

"בסדר ביי "

"ביי

-ניתוק-

ככה הייתה שיחה בין ויולה לאנג'לין שתיכננו גם הם לעבור את היום במנוחה בפרראדיס דאי המפואר.

-מנקודת מבטו של מאט (חזרנו ללהקה)-

~טוב כרגיל אני מסדר הכי מהר פה את הדברים עכשיו אני סתם מת משעמום פה

טוב, ניגש לחלון בשיא הספונטניות נרא אם יש איזה משהו מעניין ליראות אבל אני בספק~

חשב מאט לעצמו והחל ליצעוד בצעדים חסרי כוח לעבר החלון והוציא את ראשו

(אנג'לין בדיוק יצאתה והייתה בנקודת מבטו של החלון של מאט)

תראו תראו יש שם מישהיא שנראת חמודה חבל שהחלון כ"כ גבוה אחרת הייתי אומר שתחכה לי והייתי מכיר אנשים בקליפורניה.

-עצל אנג'לין וויולה-

"יופי זונה 17 דקות לקח לך להסתדר ואיחרנו את האוטובוס!" אמרה ויולה בקול נבחני .

"אוי סתמי נחכה לאוטובוס הבא"אמרה אנג'לין בקול פקודתי כזה.

"כן שמגיע עוד 15 דקות" אמרה לה ויולה בקול עוד יותר נבחני.

"אם איחרתי ב2 דקות לאוטובוס אז כוד 13 דקות" אמרה אנג'לין בחיוך אגואיסטי.

"מיתנאשת..." אמרה ויולה לאמרה בשקט

-עצל חברי הלהקה-

כולם יצאו לבחוץ מוכנים והיו ליד תחנת האוטובוס של הבנות וחיכו למכונית השחורה שתבוא לקחת אותם .

"היי בנות לאן אתם?" שאל מאט את הבנות שאת אנג'לין לא זיהה.

"פראדיס דאי" אמרה לו ויולה.

"אז בואו קחו טרמפ גם אנחנו נוסעים לשם ככה תגיעו יותר מהר."

"תודה רבה." ענתה ויולה למאט ולקחה את אנג'לין בידה והיתקרבה לעבר חברי הלהקה.

אנג'לין שלא היסתכלה למי הם הולכים ביגלל שהיה לה יותר חשוב להכניס את העגיל החדש של הסייד ליפ .

"שלום אני ויולה ותודה רבה לכם באמת לא ידענו איך להגיע לשם מהר" אמרה ויולה בחיוך ולחצה לכל חברי הלהקה את היד.

"אני מאט,זה מוז זה מייק זה ג'ייסון" אמר מאט ולחץ לה את ידה "שלום" אמרו מוז מייק וג'ייסון ולחצו לה את ידה.

"נו אנג'לין תגידי שלום" אמרה ויולה כפקודה לאנג'לין.

"היי" אמרה אנג'לין ונופפה את ידה בלי לשים לב בעודה מנסה נואשות ליסגור את העגיל.

"בואי אני יסגור לך אותו" אמר מאט וניגש לאנג'לין שהיא הפנתה את מבטה לעבר פניו.

אנג'לין?!?!?"

מאט??!?!?!?"

עמדו שניהם בתדהמה והסתכלו זה על זה.

מה דעתכם?:)

בתכלס פרק 4 היה אמור להיות פרק ממש ארוך אבל פרק 5 יצא לי קצר אז הוספתי לו חלק מפרק 4

קיצר מעניין לכם ת'תחת XD

אז כנהוג 10 תגובות לא שלי יש פרק 5

ואם הפתעה פרק 5+6 יהיו ביחד

אז תגיבו בבקשה כי פרק 6 מתחילה עלילה קטנה וניכבדת XD(הו רמז)

אז זהו  ניגמר