ארים זרגי

רעדו הקירות בבית אבא,
כשאימא איתו הייתה משתגלת.
בין רגליה דשא וואגינה בה,
והיא רק צועקת.
אותה שמע כל הרחוב,
הבית רעד בקצב הלב
לדעת לאהוב
זה לדעת כאב.

והבית גנח,
עוד במיטה חמים והסדין קרוע.
אבא נאנח,
האושר ממנה החוץ ינוע.
על השיער כאילו הרוח נושב.
וכשיצא מחדרו חייך,
עוד אזכור אם ואב
בכל משגל שלי שדועך.

יש בתוכי קונדום,
ולא פעם הוא נקרע.
ובו אמצא מזור
לרגעי השמחה.
לעיתים עולה הקצב,
בתוך חשכה.
לעיתים עולה מזרגך הקצף
והזרע יוצא כגשם ברכה.

הכאב למטה יעבור,
כי כה רב האושר,
ייתן זרגך לי הרבה אור,
כמו קונדום זוהר בחושך.
ובערב חמים,
יש מציצים בחלונות,
ואנחנו עירומים מזדיינים,
בחילופי תנוחות.

רק ההד משיב,
כשאני זועקת.
רק האל משיב,
כשאני גומרת.
בחלון הרחוק,
משולם מזיין את ברכה.
חזר לכאן הצחוק
ואני שוב גומרת איתך.

יש בתוכי קונדום,
ולא פעם הוא נקרע.
ובו אמצא מזור
לרגעי השמחה.
לעיתים עולה הקצב,
בתוך חשכה.
לעיתים עולה מזרגך הקצף
והזרע יוצא כגשם ברכה.

כשאני שוב יורד הוא דופק ת'חלון,

אני חודר לישבנה וקשה לה לנשום.

 כשהמיטה נשברה, השכן שוב צועק:

 "קשה לי נורא! מחכה לגמירה!"  

 "אני גומרת איתך!", אמרה בחיוך במבט והשפריץ עף לשד.

זה לילה סתמי, שיזדיינו השכנים.

אני כבר לא יורד והשכן הוא בודד, בודד!

זה לילה סתמי.

כשאיברי גומר כמו דמעות עצובות,

אז השכן מודה לי על אותן מחשבות.

 על אותה השגילה שמזמן נגמרה,

 הבוקר כבר בא וקשה לו נורא.

אז שוב הוא צועק, "היא לא גומרת איתך? ומה עם השפריץ לשד?".

זה לילה סתמי, שיזדיינו השכנים.

מחר לא עובד והשכן הוא בודד, בודד!

זה לילה סתמי.

רוצים גם? פרטים בצד שמאל מתחת לכפתורים שלי.

הצביעו בסקר!

אני מבקש שתצביעו לסקר על מנת לקבל משוב ממכם. תודה.