קרן פלס פעם אמרה בהופעה,לפני שהיא שרה את השיר הזה
ש"לכל אחת יש/היה/יהיה איתי",אז הנה,האיתי שלי.
איתי הגיע בשני
(בעצם לא,אני הגעתי אליו,בשישי),
לבוש בגולף שחורה
(סווצ'ר שחור עם קשקושים),
אני חשבתי משהו זמני,
(חשבתי?ידעתי)
שירפא לי את הלילה הקרוב,
(רציתי יותר בכיוון של החודש הקרוב)
ויעזוב עם בוא האור,
(שוב,אני עזבתי)
וייעלם ולא יזכור.
איתי רגיל לריגושים,
(כל כך הרבה ריגושים,שיהיה בריא)
היו לו חודשים קשים
אבל יותר מדי נשים
(באמת..יותר מדי..)
ולא זכה כמעט אף פעם לאהוב
(רק פעם אחת וגם היא הרסה אותו)
הוא מחפש כתף רכה
(לצערי,הוא מצא אותה אצלי)
כמה לילות של הדחקה...
(שני לילות של הדחקה ואכזבה)
איתי לא מתעסק ברגשות יותר מדי
לא משנה לו מה עובר לי בחיי
אחרי שהוא סוגר את הדלת ונפרד
(אחרי שהוא מלווה אותי ונפרד ממני ליד המדרגות)
וזה החורף הראשון שלי לבד.
(ראשון?יותר נכון ה15)
איתי פירק חצי בקבוק
(כמה שוטים יותר נכון)
ורק חסר לו בדיוק ממני עוד חצי חיבוק
(הלוואי שזה היה רק חצי חיבוק)
שייסדר לו את הראש ויירדם
ועם הבוקר ייעלם
ושוב נשוב להתעלם
(ההתעלמות הכי כואבת שהייתה לי אי פעם)
נעים לו לידי,גם לי קשה קצת לבדי
(במיוחד אחרי שהחבר שלו זרק אותי)
בלילה נח בתוך ידי,משחקים באהבה אחד עם השני
ברור שזה זמני,יש לו אחרות וזה לא ענייני.
וזאת אני שנקלעה לו לדרכו האומללה
(להאשים את השתייה זאת באמת דרך אומללה),
לא מתעסקת בשלו רק מתעסקת בשלה
שלא עושה עניין ממך
(מי אתה בכלל?)
שלא תגיד לך כמה עצבות יש במבט הזה שלך
כמה בדידות יש במגע הזה איתך
(או-הו...)
בבלוג זה
בכל הבלוגים
