כינוי:
בת: 34 MSN:
תמונה
מצב רוח כרגע: 
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
דצמבר 2008
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | 13 | | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | 20 | | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | 27 | | 28 | 29 | 30 | 31 | | | |
הבלוג חבר בטבעות: | 12/2008
9 חודשים מלאים אהבה + שחר חסון הגיע לטבעון P: היום אני ורועי 9 חודשים! אני לא מאמינה שעבר כל כך הרבה זמן מאז שהכרנו ^_______^ קיצור, אני אוהבת אותך!!!
 אני ואתה זה לנצח ז'בליל שלי 
ולנושא אחר: שחר חסון היה בהופעה בטבעון והייתי שורה שנייה והיה הכי כיף בעולם!!! הקלטתי קצת מההתחלה 
|
נכתב על ידי
,
27/12/2008 13:39
בקטגוריות אופטימי, אהבה ויחסים, אינטרנט, בחירות 2006, אקטואליה, ביקורת, בית ספר, מפגשי ישרא-בלוג, סיפרותי, עבודה, פסימי, צבא, שחרור קיטור
הצג תגובות
הוסף תגובה
הוסף הפניה
קישור ישיר
שתף
המלץ
הצע ציטוט
תגובה אחרונה של DEAD_lullaby™ ב-2/1/2009 21:26
|
יומן אישפוז V - פוסטמונות D:

מימין לשמאל-אני גל ושחר
 כנ"ל  חחח אחד החזקים XD  "בוא נעשה תמונה מפדאחת! XD"  גל פשוט ניראת פה מזעזע!  זה המיטה שלי עם הבמבי שגל ציירה לי, תמונה של דוגמנית כוסית והדובים שרועי קנה לי :]  הדלת עם הפוסטרים ו2 מכתבי פרידה של מור איצקוביץ' וחן שורצולד  השיר פרח של יהודה פוליקר תלוי על הקיר בענק D:  "הספריה" שלנו :]  זהו 
|
נכתב על ידי
,
26/12/2008 12:14
בקטגוריות אהבה ויחסים, אופטימי, אינטרנט, בחירות 2006, אקטואליה, ביקורת, בית ספר, מפגשי ישרא-בלוג, סיפרותי, עבודה, פסימי, צבא, שחרור קיטור
הצג תגובות
הוסף תגובה
הוסף הפניה
קישור ישיר
שתף
המלץ
הצע ציטוט
תגובה אחרונה של DEAD_lullaby™ ב-27/12/2008 12:58
|
לאהוב עד מוות הספר מספר על נערה בת 19 שמשרתת בפלמ"ח בשנות ה-40 לפני הקמת המדינה. היא הייתה גבוהה עם שיער שחור מתולתל עד הכתפיים, ממש התיאור שלי. היא היתה מרוצה מהחיים שלה אבל דבר אחד הציק שלה- היא לא ידעה מה זאת אהבה. בשנה השנייה של השירות שלה מצאה את גבר חלומותייה, הוא היה גבוה ורזה אבל חסון עם מבט חמים,ממש התיאור של רועי. שניהם התאהבו ואפילו גרו באתו אוהל ותכננו להתחתן ולעבור לאמריקה ללמוד יחד. כל כך שמחתי למרות שזה לא אמיתי. אחרי הרבה נסיונות של קבלת שחרור שלו הוא קיבל את המסמכים אבל הם החליטו להישאר למחרת ליום שישי כדי שיוכלו לעשות להם מסיבת פרידה מהקיבוץ שהם היו בו. באתו בוקר שישי, בזמן שהם ארזו, המפקד שלו ביקש ממנו להעביר קורס של השלכת רימונים כי האחד שהיה אמור להעביר אותו לא הרגיש טוב למרות שהוא היה משוחרר הלך להעביר את הקורס. באותו ערב, שחיכתה לו בדאגה, נחרדה לגלות שלאחד החיילים התפוצץ רימון ביד והחבר שלה מת. באותו הרגע התחלתי לבכות כאילו מישהו באמת מת (או שאמא של במבי מתה). 70 עמודים נשארו לי לקרוא כשחזרתי מהחופשה ובהתחלה שלהם הוא מת- מה היה בהמשך? המסכנה השתגעה בגלל המוות שלו, היא בכתה בלי הפסקה וצעקה לעבר האלונקה שהוא שכב בה שיקום ובשבועות אחרי זה חיכתה שהוא יופיע בבית שלה, שיחזור - אחר כך שיכנעו אותה להמשיך הלאה ולניסוע ללמוד. המסכנה לא מצאה את עצמה שם אבל המשיכה ללמוד. לא האמנתי שהוא מת. זה היה כול כך לא פייר. אני ישר חשבתי על רועי, אני כול כך אוהבת אותו שכנראה אם גם הוא היה מת,טפוטפו 555 , אני ההיתי מתחרפנת! לא, אני ההיתי הולכת אחריו. כי אני לא יכולה בלעדיו ,הוא החיים שלי בעצם, הסיבה שאני ממשיכה לנשום ולחשוב. אחרי זה היא עברה קורס טייס וחזרה לארץ ישראל והתגייסה בסופו של דבר היא הכירה עוד מישהו, זמן קצר אחריי זה היא מתה! פשוט ספר דכאוני. ועכשיו אתם לא תקראו את הספר כי עשיתי ספויילר מטורף! P:
|
נכתב על ידי
,
23/12/2008 13:44
בקטגוריות אופטימי, אהבה ויחסים, אינטרנט, אקטואליה, בחירות 2006, ביקורת, בית ספר, מפגשי ישרא-בלוג, סיפרותי, עבודה, פסימי, צבא, שחרור קיטור
הצג תגובות
הוסף תגובה
הוסף הפניה
קישור ישיר
שתף
המלץ
הצע ציטוט
תגובה אחרונה של DEAD_lullaby™ ב-26/12/2008 14:44
|
לדף הבא
דפים:
|