שלוש נקודות של "המשך יבוא" או המתנה למשהו,מישהו,מצב כלשהו... מה ששונה ממש שעכשיו.
הקיץ הזה חם. מאווד חם!! החור באוזון גדל ואיתו הטמפ'...
חם מחניק ומגעיל. לא יכולה ולא רוצה לישון בלילה.
כל לילה חלומות מוזרים, מעין סיוטים... לא מפחידים אלא בעלי תחושה מגעילה. אני לא זוכרת כמעט אף אחד מהם. מה שכן זה רודף אותי כל לילה מחדש. קמה בגועל,הפוכה.
נכנסת לפייסבוק ורואה את "העולם שבחוץ" משודר לתוך קופסת מחשב. חלק התגייסו, חלק באילת, חלק בעבודה נורמלית,יוצאים עם חברים.
מועסקים.
ואני כהרגלי יושבת וחושבת יותר מידי. במקום ליהנות מהחופש הזה....
הצבתי לעצמי מטרות לחופש... ואכן התחלתי ליישם את חלקן לאט לאט.
אבל משהו לא בסדר. משהו ממש ממש ממש לא בסדר.
כביכול מוקפת מליוני אנשים סביבי ומרגישה הכי לבד בעולם.
זתומרת.. הם נמצאים שם איפושהו..והם מליונים. אבל אני פה לבד עם עצמי ועם המחשבות שלי.
הלוואי יכלתי להכנס להם לראש. לדעת מה הם חושבים. האם רק אני מרגישה ככה?
האם אני באמת רוצה משהו שכביכול אני חושבת שיש להם ממנו?...
אני שונאת את החופש הזה!!! פשוט שונאת אותו.
אני רוצה לחזור אחורה בזמן.
העולם מקום מסוכן. האנשים יותר נכון. צריך להזהר למי להאמין, למה להאמיו ועל מי לסמוך ולמי לספר, ומה לספר...
כזה הוא העולם.
ואחרי כל החלומות, גם בלילה וגם ביום, פשוט ריקנות. תחושת ריקנות.
זו לא הדרך שבה אני מתלהבת לקום בבוקר.
לא, אני לא רוצה לחזור אחורה בזמן.
אני רק רוצה להסתכל קדימה ולראות עתיד טוב יותר, בהיר וצבעוני.
החודש האחרון עבר כמו סופה שקטה. הכל התפורר בשקט... לאט ובשקט. כן עוד בצפר פעם בשבוע בקושי, תגבורים מבוזבזים וחסרי טעם, בגרות..
מסכה של חיוכים לפעמים כשבאמת צריך. מול אנשים "זרים" לא תרצה להיראות עצוב- זהו סימן לחולשה.
לא זוכרת מתי פעם אחרונה הייתי באמת שלמה עם עצמי, עם מי שאני באמת.
זהו התחיל החופש. אממ... יאיי אם ניתן להגיד את זה ככה.
סוף סוף מתחילה להסדיר את העניינים עם עצמי ושאר האנשים והדברים.
משתפר סוף סוף!! בדרך כלל עם החופש מגיעות המחשבות המסובכות והמיותרות האלה.. מחשבות עלה חיים,על העתיד,ועל המשמעות שלו...משהו חופר רצח. אבל עם האנשים הנכונים ותעסוקה כלשהי הצלחתי להעיף את זה מהראש שלי.
לא ייאמן שאני מתחילה סוף סוף להרגיש את זה, אבל כן האופטימיות מתחילה למלא אותי. זאת מי שאני באמת. התגעגעתי לזה!! מאוד... מאז מסע בראשית אני חושבת שלא הרגשתי ככה.
אני לא רוצה לבזבז את הזמן. זאת שנה אחרי שהייתי בניו יורק (פאק איך שנה??!!)
ואין לי איזו טיסה מרתקת לחו"ל לצפות לה. אבל זה לא לגמרי מפריע לי. אני רוצה להפיק משהו מהחופש הזה, להתרגש, להתלהב.
לרקווודד!!!!!!!!!!!
כמה שהתגעגעתי לרקוד... וואוו!!!
אתמול הלכנו עם הקבוצה שלי (יש לי קבוצת ריקוד Insane) לנ"נענע" למסיבת רחוב. ידענו שיהיה מעפן אבל מי אם לא אנחנו הרמנו את המסיבה.
אם הכיף לא יבוא אלינו- אנחנו נבוא אל הכיף.(גרסה משודרגת של מוחמד וההר)
זה מה שגרם לי לחשוב:
אנשים מחפשים אחר האושר שנמצא אי שם מעבר לקשת בענן כשבעצם הוא נמצא עמוק בתוכם וצריך רק לשחרר אותו. משם הוא רק יגדל ויתפתח ויסחוף אחריו גם אנשים אחרים ;)
חופש מצויין ומשמעותי לכולם! שיהיה בוקר טוב והלכתי לעבודה :P
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
