(יום רביעי בלילה וחמישי):
בפנימיה שלנו אסור לצאת מהחדרים אחרי כיבוי אורות..טוב נו...אני ועוד כמה בנות עשינו בדיוק ההפך.
ישבנו בחדר של 2 בנים..סתם דיברנו צחקנו וזה...
אבל מסתבר שמישהו הלשין...המדריך בא והתחבאנו בשירותים שלהם. הוא חיפש מי לא נמצא בחדר, מצא את החדרים שלנו ריקים...נעל אותם(והיינו בלי מפתחות וזה אומר שנתקענו בחוץ) וחיפש בכל החדרים כמעט+ בשירותים אם אנחנו נמצאות.
הוא לא מצא אותנו והדלת של הבניין הייתה נעולה אז הוא חשב שיצאנו החוצה דרך החלון או משהו כדי לעשן נרגילה או משו (?!!!!?). אבל אני בכלל לא מעשנת...מה הוא רוצה?....
אקיצר...שתי בנות יצאו דרך החלון (היינו 4) ופתחו את החדר השני.
בחדר שלי ילדה אחת- פאולינה ישנה כמו מתה ולא הצלחנו להעיר אותה אז נשארנו בחדר של שתי הבנות ואחת מהן שיחקה את עצמה בוכה והתקשרה למדריך ואמרה לו "בוא מהר לבניין" (השעה הייתה 2 בלילה).
ואז הוא בא והתחיל לצרוח עלינו ולאיים שבבוקר כולנו בחקירה במשטרה..(טוב נו....זה לא קרה כרגיל). גם כן הוא...מדריך.. הזה יודע רק לאיים.
ואז אחרי שהוא הלך וכולנו היינו בחדר שלי והתקשרנו למנהל הכפר להסביר לו מה "באמת" קרה.
בסביבות ה-3 כולנו הלכנו לישון.
חפרנו לו בשכל...
השעה 6 וחצי- השקמה.
כרגיל הלכנו לחדר אוכל ואז שולה (האם בית) לקחה אותי לצד ושאלה אותי למה עשיתי את זה אבל היה לי אליבי שמשהו נפל בחוץ ונבהלנו והיא האמינה לי והיא אמרה לי ש: " זאת פעם אחרונה שאני עושה דבר כזה- אם יש בעיה תתקשרי למדריך." אחח..קל לעבוד עליהם....ולצאת מזה...
אבל בבצפר המדריך לקח אותי לשיחה וחפר לי חצי שעה. אני התחלתי לבכות כי הרגשתי מטומטמת מהסיפור הזה.
ועכשיו אני מרגישה מטומטמת שבכיתי..מה את בוכה מפגרת??!!!
הוא בסך הכל נבהל כי אם חס וחלילה היה קורה משהו זה על אחריותו...הרי מה הוא יגיד להורים? שלא שמרו עלינו מספיק טוב?...ובתכלס.. הוא ממש צודק.
בקיצור הוא הסביר לי שהוא חייב לדבר עם ההורים של כל אחת מהבנות וזהו..הסיפור הזה ייגמר סוף כל סוף.
עכשיו 2 מהבנות חושבות שיצאתי אגואיסטית ושדיברתי על עצמי והגנתי על עצמי.
הוא לא נתן לי בכלל לפתוח את הפה!! לא דיברתי כמעט ולא אמרתי שום דבר לגבי עצמי בלבד!!!
הסברתי להן את זה אז עכשיו הכל סבבה.
אקיצר אני דיברתי עם ההורים שלי והסברתי להם הכל בגרסת האליבי כי אני לא רוצה סיבוכים. העיקר שאני יודעת שטעיתי. וזהו....הוא ידבר עם אבא שלי והכל סבב קבב.
אבל באותו היום זה לא נגמר...
הרגשתי שהעולם מתמוטט עלייי....התחלתי לבכות.
באותו יום נסענו הביתה...אני הייתי עם הרגשה די נאחסית. הרגשתי תקועה בתוך בוץ עמוק בפנים.
בערב יצאנו אני ויסמין לשיחת נפש.....הרגשתי קצת יותר טוב.
יום שישי :
בבוקר הרגשתי יותר חרא מאתמול...כאילו רבתי עם כל העולם וכולם עכשיו שונאים אותי למרות שזה לא ככה וזה לא מה שקרה. החלטתי עם עצמי באותו הרגע שאני מפסיקה עם השטויות, מספיק להתנהג כמו ילדה קטנה.
ואז ראיתי את ההקלטה של "לא נפסיק לרקוד" ואחרי זה התחלתי לחשוב עם עצמי על כל מיני דברים...על מה שדיברנו אני ויסמין והבנתי הרבה דברים.
פתאום באותו רגע הסתיימה לי התקופה החרא. והמצברוח שלי היה בעננים. הרגשתי שאני לוקחת את החיים בקלות...ואני לא צריכה להיות כבדה כל כך לגבי כל דבר קטן.
ואז יסמינה התקשרה....התחלנו לדבר....והיא אמרה לי שיש משהו עם היפ הופ ביום שישי הבא ב-3 באולם הפארקט...אמרתי למה לא?... זה כיף- לרקוד בקבוצה להשתחרר וכולי וכולי.
היא גם אמרה שבערב חוגגים לאילנקוס יומולדת...ויוצאים...שותים קצת...אמרתי סבבה אני אבוא כי גם לא הייתי בחוץ 1000 שנה.
שישי מטורף!!!
ניפגש בפוסט הבא.
הפי וויקאנד! :P
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
