החודש האחרון עבר כמו סופה שקטה. הכל התפורר בשקט... לאט ובשקט. כן עוד בצפר פעם בשבוע בקושי, תגבורים מבוזבזים וחסרי טעם, בגרות..
מסכה של חיוכים לפעמים כשבאמת צריך. מול אנשים "זרים" לא תרצה להיראות עצוב- זהו סימן לחולשה.
לא זוכרת מתי פעם אחרונה הייתי באמת שלמה עם עצמי, עם מי שאני באמת.
זהו התחיל החופש. אממ... יאיי אם ניתן להגיד את זה ככה.
סוף סוף מתחילה להסדיר את העניינים עם עצמי ושאר האנשים והדברים.
משתפר סוף סוף!! בדרך כלל עם החופש מגיעות המחשבות המסובכות והמיותרות האלה.. מחשבות עלה חיים,על העתיד,ועל המשמעות שלו...משהו חופר רצח. אבל עם האנשים הנכונים ותעסוקה כלשהי הצלחתי להעיף את זה מהראש שלי.
לא ייאמן שאני מתחילה סוף סוף להרגיש את זה, אבל כן האופטימיות מתחילה למלא אותי. זאת מי שאני באמת. התגעגעתי לזה!! מאוד... מאז מסע בראשית אני חושבת שלא הרגשתי ככה.
אני לא רוצה לבזבז את הזמן. זאת שנה אחרי שהייתי בניו יורק (פאק איך שנה??!!)
ואין לי איזו טיסה מרתקת לחו"ל לצפות לה. אבל זה לא לגמרי מפריע לי. אני רוצה להפיק משהו מהחופש הזה, להתרגש, להתלהב.
לרקווודד!!!!!!!!!!!
כמה שהתגעגעתי לרקוד... וואוו!!!
אתמול הלכנו עם הקבוצה שלי (יש לי קבוצת ריקוד Insane) לנ"נענע" למסיבת רחוב. ידענו שיהיה מעפן אבל מי אם לא אנחנו הרמנו את המסיבה.
אם הכיף לא יבוא אלינו- אנחנו נבוא אל הכיף.(גרסה משודרגת של מוחמד וההר)
זה מה שגרם לי לחשוב:
אנשים מחפשים אחר האושר שנמצא אי שם מעבר לקשת בענן כשבעצם הוא נמצא עמוק בתוכם וצריך רק לשחרר אותו. משם הוא רק יגדל ויתפתח ויסחוף אחריו גם אנשים אחרים ;)
חופש מצויין ומשמעותי לכולם! שיהיה בוקר טוב והלכתי לעבודה :P
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
