הזכרונות הם גן העדן היחיד שאי אפשר לגרשנו מתוכו.
(ז'אן פול ריכטר)
אממ..שלום כולם.
היום כמו שאתם יודעים זה ערב יום הזיכרון.
למה אני מציינת את זה פה? כי בן דוד שלי נספה במלחמת לבנון ה-2.. זאת שהייתה בקיץ הקודם.
אני זוכרת שהוא בדיוק חזר מטיול של שנה וחצי בדרום אמריקה וכשחזר בדיוק זימנו אותו למילואים.
פעם אחרונה שראיתי אותו, לפני שנתיים, אני זוכרת ששיחקנו שש בש..ובדיוק למדתי כמה אקורדים בגיטרה והתלהבתי אז ניגנתי בגיטרה שלו את "יונתן הקטן"..
אני לא יודעת למה..אבל באותו יום, באותו יום שראיתי אותו בפעם האחרונה- הייתה לי הרגשה רעה..לא יודעת למה..מסתבר שבכל זאת צדקתי, באמת משהו רע קרה.
בן דוד שלי, יניב, שירת ביחידה קרבית..הוא היה בן 24 כשמת.
במהלך השיבה נסענו יום יום, נסיעה של שעה וחצי כל כיוון, עלינו לקבר שלו. דיברנו עליו, נזכרנו בדברים הטובים שהיו לנו יחד..אתם לא מתארים לעצמכם כמה אני מתגעגעת אליו.
מחר אני לא אלך לבית ספר, אני נוסעת לצפון, אני אלך לקבר שלו..ככה זה כל שנה מאז..עולים לקבר, בוכים, מדברים, נזכרים, שוב בוכים..בדרך כלל אני לא בוכה, במיוחד מול אנשים..אבל ביום הזה אני כבר לר יכולה לשלוט בזה. היום ב- 20:00 יש את הטקס ליום הזיכרון בצורן, אני הולכת. בשנה שעברה אני זוכרת שלא הפסקתי לבכות. אני עם חברות שלי ואחותי עם חברות שלה.
בסוף אני ואחותי ישבנו ביחד באיזה גן שעשועים בכינו ודיברנו על זה קצת.
טוב, זה בטח לא מעניין אותכם, ואני סתם חופרת..אבל אני רוצה שהפוסט הזה ישאר לפחות בשבילי.
אממ..אני לא אכתוב יותר מדי..רק לסיום הנה המילים של השיר שהוא הכי אהב.
Frank Sinatra
And now, the end is near;
And so I face the final curtain.
My friend, Ill say it clear,
Ill state my case, of which Im certain.
Ive lived a life thats full.
Ive traveled each and evry highway;
And more, much more than this,
I did it my way.
Regrets, Ive had a few;
But then again, too few to mention.
I did what I had to do
And saw it through without exemption.
I planned each charted course;
Each careful step along the byway,
But more, much more than this,
I did it my way.
Yes, there were times, Im sure you knew
When I bit off more than I could chew.
But through it all, when there was doubt,
I ate it up and spit it out.
I faced it all and I stood tall;
And did it my way.
Ive loved, Ive laughed and cried.
Ive had my fill; my share of losing.
And now, as tears subside,
I find it all so amusing.
To think I did all that;
And may I say - not in a shy way,
No, oh no not me,
I did it my way.
For what is a man, what has he got?
If not himself, then he has naught.
To say the things he truly feels;
And not the words of one who kneels.
The record shows I took the blows -
And did it my way!
בבלוג זה
בכל הבלוגים
