You show me how to grow through the change

חושך.

אני רוח רפאים.

מתרפסת בנינוחות יתרה  -משהו , על חלונות התושבים בעיר.

כל כך התגעגעתי להרגשה הזו , שאף אחד אין בכוחו למנוע ממני להתעופף מעל רחובות לא מוכרים .

מליוני סמטאות , צרות ורחבות , שחורות וכאלה שמלאות בכתובות  - גראיפיטי , מביטות עליי מלמטה .

כבר שכחתי כמה זקנה העיר הזו...

וכמו ברחובות ניו - יורק , לאחר הגשם השוטף והשמימי, הכסוף כבועה שפיה מפריחה לאוויר,

הכביש לא אוהב להשאר מחוץ לעניינים , וכולו מבריק מטיפות הגשם שדואגות תמיד למלא את הכל , עד שהן מגיעות לחיינו . לעולם שלנו .

כבר הספקתי לשכוח כמה אני אוהבת את הכבישים הרטובים , המלאים - נינוח קוסמי שכזה , שאין לאף יצור , ולאף חי או דומם בעולם הזה .

אני מוקסמת ממנו כל פעם מחדש .

אין הרבה ברירה לנשמות - מתות כמוני , השוכבות מתחת לאדמה , ונחסמות על ידי חתיכת שיש מולבנת העשוייה על ידי זרים ,

אלא לשכב , ולאפשר לחתיכת שיש אחת בודדה ומסכנה , לחסום אותנו בפני ההנאות הקטנות אך הבאמת - שוות בחיים האלו ,

כמו טיפות גשם קסום על כביש ניו - יורקי .

אני מביטה על מכונית ירקרקה - אפרפרה המונחת על הכביש השחור משחור הזה , המבריק , שכל יעודו בחיים זה להיות אב - מחבק

לפחיות משומרות בתוכם אנשים יושבים , ממהרים , חיים ומתים ברגע בו הכביש מחליט כי חיבק יתר - על - המידה .

פתאום , צמרמורת אדירה וחסרת - מימדים ממלאת את כל גופי העירום שאף  - אחד אינו - רואה .

הרגשתי שמשהו לא בסדר , משהו הולך לקרות רק בעוד מספר שניות .

הרגשתי שזה איך שהוא קשור לאותה המכונית הירקרקה - אפרפרה שעמדה באדישות יתרה על הכביש , כאילו בטוחה שדבר לא יקרה לה .

או יותר נכון לאנשים שבתוכה .

לא הספקתי לספור 3 שניות , ופיצוץ אדיר העלה את המכונית בלהבה מאיימת עד הרקיע הכחול והלילי.

קילומטרים של עשן מילאו את העיר הניו - יורקית , שלפני מספר שניות היתה כל כך יפה , וכעת היא כל כך הרוסה .

פתאום היה לי קשה לנשום .

הבנתי מי היה במכונית .

שום משפחה , שהאב שלה הוא איש - עסקים דגול במדינה הסובבת סביב השעון 24\7 .

שום משפחה , שבה הילדה היא ילדת - תיכון רגילה ולה שני אחים גדולים שאחד סקייטר והשני כבר סיים תואר שני ברפואה .

שום משפחה בה האמא באמת מאושרת , ובכל יום שישי היא אופה עוגה כשברקע אווירת - השבת המיוחדת .

זו הייתה משפחתי .

משפחתי , ואני .

תאונת הדרכים שאת הכאב שספגתי ממנה כבר הספקתי לשכוח .

מכונית ירקרקה - אפרפרה , שכביש אנוכי שחשב שהוא חיבק יתר - על - המידה , החליט להורגה.

הצעות לחגיגת יומולדת 18 שתהיה בקרוב?

לא משהו פשוט ולא משהו לקרוע ורידים.

הצעות? מישהו?

והחוסר ידע באילו מילים להשתמש .

בואי, זה בסדר, זה לא יכאב.

את יודעת, זה הגורל.

אנחנו לא קבענו, זו את קבעת

כשהתחלת, היית אמורה לדעת

שהגורל מתאכזר גם אל היצורים

המתוקים ביותר

כמוך, למשל.

אפורה פרוותך וירוקות הן עינייך

יפה כל כך, ומסכנה שכזו.

הולכים להחדיר לתוכך

סכינים, מספריים ומיני מתכות

שתוכלי לפחות

להגיד שכאב.

תייללי,

רק עוד קצת,

שהעובר ידע שלפחות

אמו עוד נשארת בחיים.

ים שלי, הו, ים שלי

כן כן, אל תהסס - אני מרשה.

לך תמיד הסכמתי וכעת גם מסכימה.

תיקח אותי אלייך, תפרוש את חיבוקך האדיר -

גלך, מלאי האהבה והחום

יעטפו אותי , כשיר

מזמורי יהלומים , פעמונים ברקע החורפי

ינעימו את אוזניי,

כשאשב בספינת - מלכים כה עצומה

וכולם יפחדו, ואדע רק אני

שאתה שלי, ואני שלך.

ים שלי, הו, ים שלי

כן כן, אל תטיל ספק- אני מרשה.

לך תמיד נתתי, ולעד אני אתן.

תסחוף אותי אלייך, בלי לפחד.

כי לך יש את אמוני השלם. גם אם אעצום את עיני

אדע שתמיד תחזיר אותי אל ביתי

נכון שאני יכולה לסמוך עליך,

ים שלי?

שתיקח אותי, רק לטיול קטן

לגן עדן, נרחף יחדיו מעל

הגהנום יהיה מתחתינו, ועליו נצחק

כי לשם, לא אגיע לעולם

כל עוד יש לי אותך, ים.

אני עומדת מול המראה.

אני רואה דברים שאני לא בטוחה שאני רוצה לראות.

גופי טיפה השתנה.

השיערות התארכו, גבהתי בכמה סנטימטרים ועוד כמה איבירם התארכו.

משום מה זה לא משנה לי.

הרבה זמן לא חקרתי את עצמי במראה.

אולי לא היה לי זמן לזה, או שזה פשוט נראה לי כבזבוז זמן מושלם.

אבל עכשיו, כשאני עומדת מול המראה,ומביטה..

משהו במבטי השתנה.

פעם נראיתי יותר תמימה.

משהו בניצוץ נעלם, שמחת החיים שהיתה נטועה בי הפכה לעצב תמידי ולדכאון חסר תקדים.

מה שאני רואה מולי, זו ילדה עצובה, אך בעיניה עוד נמצא ניצול אחד.

ניצוץ אחד.

וזה רק בזכות בן אדם אחד.

שלפעמים כשאני מסתכלת במראה, איני רואה את עצמי -

אלא אותו.

את עדי.

זהו.

אני נפרדת.

מכל מה שרציתי ולא

עשיתי.

מכל מה שחלמתי ולא

הגשמתי.

מכל מה שהבטחתי ולא

קיימתי.

בכל פעם שהתחלתי ולא

סיימתי.

זהו.

אני סיימתי.

אני סיימתי עם כל מה שלא

התאפשר,

בגללי או בגלל האחר , לי -

נמאס .

נמאס לרדוף אחרי הזנב

של עצמי

כמו האחרים , ממש

כעדר עזים

כל אחד אחרי עצמו.

עומדת במקום, ולא זזה

נמאס לי

אני סיימתי,

מעכשיו אני רק מתקדמת.

מבטיחה להבטיח, ומקיימת.

מבטיחה לרצות ו-

לעשות. מבטיחה

לחלום ולהגשים.

מבטיחה להתחיל ולסיים.

אני, סיימתי.  

תסתכל עליי עומדת כאן, מתפללת

אלוהיי , שלו אני מזמן , מתנהלת

לפי חיים של אחרים, לא לפי מה שאני הייתי רוצה

מצחיק, שתמיד הוא רואה הכל, אלוהים למעלה תמיד נמצא.

תסתכל עליי עומדת כאן, מתענגת

על דברים שרציתי לעשות ולעולם לא העזתי

תסתכל עליי, מועדת, מפחדת

כנראה שכוח רצון לא בדיוק היה לי אי פעם בחיי.

תסתכל עליי כבר נופלת, וכואבת

הרגליים שלי כבר לא מחזיקות מעמד

השעון תמיד ידע לתקתק ותמיד ימשיך בתפקידו

אני את תפקידי בעולם, סיימתי ממזמן.

הם רק חושבים, ש-

הם טועים.

הם לא יודעים, אם -

הם צודקים.

מסתכלים פעם אחת, ואז-

מוותרים, הם

מפחדים, היא

מועדת.

הם לא באמת רואים, כי-

היא לא רוצה, ש-

יראו. מה שבפנים

לא מה שבחוץ.

היא כבר וותרה, העולם לא

מבין את דרכיה שלה

את הכל היא למדה להסתיר, בעזרת

מסיכה.

עד שאשתקם מהעבר המאיים

אתה כאן להחזיק אותי, שלמה .

כמו יונה לבנה עם עלה של זית,

מקנה לי כל יום, תקווה חדשה.

כמו פרח שנובל ואז קם לתחיה,

רק בעזרת אור השמש והמים...

אתה שומר עליי שלמה מכל פאזל,

ושומר עליי עומדת על הרגליים.

רק אותך אני מעיזה לאהוב,

כי אני יודעת שאיתך לעולם לא אדע מכאוב.

כל כוכב זורח בשמי הלילה,

שומר על אהבתנו הבוהקת, הנדירה.

לעולם לא ידעתי כמה אפשר לאהוב

בן אדם, עד שפגשתי אותך.

ולראות בכל פעם מחדש את הניצוץ בעינייך,

שנוצץ, כל פעם שאני מדברת איתך.

והחיוך שנפרש על פנייך, על פנייך היפות מכל

מגלה לי עולם ומלואו, ועליו אני רוצה לדעת הכל.

לא זקוקה לדבר מלבדך, לא למים, ולא לאוויר

כי אתה מהווה הכל עבורי, מבלי שאדע ריקנות ואמות.

כשאתה מגרה אותי עם תשוקתך המטורפת,

שניכם טורפים אותי ביחד.

אתם יודעים איך לענג אותי, ואתה משאיר אותי -

שוכבת, נאנחת...

ורוצה. רוצה אלייך, כמו שלא רציתי מעולם.

אני לא יודעת הרבה דברים, אך רק דבר אחד אני יודעת

שאני סומכת עליך בעינים עצומות. שכמו שהצלת אותי

ביום הראשון שהכרנו, תציל אותי כשאצטרך אלייך.

עדי שלי, אין דבר בעולם הזה, שאני רוצה יותר

ממך. לקחת אותך, ולהראות לך מהו אושר אמיתי.

לגלות לך את כל הטוב שבעולם, לגרום לך להיות

מאושר, כשאתה איתי.

אז בבקשה, הישאר איתי.

3>

מנסה לא להביט לעבר המקום אליו אני לא רוצה ללכת

מנסה שלא לחשוב על המקום בו אני לא רוצה להיות

אבל המחשבות אותי לשם סוחפות,

רצון לא רצון יכולת לא יכולת

אני כזאת מבולבלת.

שם : מ'.

מקרה: התאהבה, כושפה על ידי מלאך לא ידוע בשם עדי, נשאבה והופנטה על ידי אהבתו הסוחפת ללא אפשרות חזרה.

רצון המטופל: לא מעוניינת לחזור בשום פנים ואופן.

תיאור המקרה: יום אחד הנערה רצתה לצבוע את הקומה השלישית בדירה שלה. היא רצתה לבנות שם חדר מוזיקה. חברה טובה שלה, ראתה את פרסום הבקשה באיזה אתר כלשהוא, והכירה בניהם. שם זה התחיל. אולי היא לא ידעה, אבל זה היה ברור שהוא כישף אותה ברגע בו הם הכירו. אני, בתור מטפלת, כמעט בטוחה שהיא ידעה זאת בתת מודע שלה. אולי היא פחדה להודות בזה, כי היה לה חבר. בכל אופן, לענייננו. בימים הראשונים בהם הם הכירו, הנערה הרבתה להרגיש רע, ומצב רוחה הרע הלך והתגבר. הוא הרגיש את זה, הוא ידע. הוא ידע זאת גם כשהיא לא אמרה לו. הוא ידע להרגיש אותה. היא הרגישה אליו קרבה מסוימת, אבל כעסה שאכפת לו כל כך מאדם שהוא לא מכיר אפילו. ובכל זאת, זה הרגיש לה כל כך טוב לדעת, שמישהו שם באמת דואג לה. ולא, לא בצורה מזויפת. בצורה אמיתית, לשם שינוי. לאחר כמה ימים שהם מדברים, הוא נעלם לה לזמן מה. משום מה, הוא טען שזה היה רק יום אחד – לה זה הרגיש כמספר ימים. אולי היא התקרבה אליו הרבה יותר משהיה נדמה לה. כשהוא חזר, היא אמרה לו שהיא התגעגעה אליו. היא לא צפתה לתשובה הדדית, אבל זה – הפתיע אותה. גם הוא התגעגע אליה. מצב הכישוף הלך והתגבר. היא לא הייתה מודעת לזה, אבל רצתה את זה יותר מכל – על אף שהיה לה חבר. אנו, בתור מטפלים, לא יודעים אם המכשף שם לב לזה, אבל היא בהחלט הרגישה שהיא רוצה אותו, וכמה שיותר קרוב. היה ניתן להרגיש בכך. בכל אופן – היא מאד שמחה והתרגשה לשמוע שהוא גם התגעגע אליה. בעיניה זה אמר הרבה. הרבה יותר ממה שהוא חשב. המשפט הזה לא יצא לה מהראש ימים שלמים. והיא התענגה בחיוך פרוש על פניה, בכל פעם שהייתה נזכרת בכך. מאז אותו היום, הם יותר ויותר התקרבו. היא נשאבה בקסמו המופלא. זהו מצב מסוכן, בו המטופל מתחיל להיות עיוור ולא רואה דבר מלבד המכשף. רוצה אליו, צריך אותו, מתמכר אליו. זהו שלב מבין השלבים הראשונים שעוד ניתנים לטיפול, אך זו, נשאבה בקסמו, ולא היה ניתן לטפל בה.

רצון המטופל: לא הייתה מעוניינת, גם בשלב זה, לחזור, בשום פנים ואופן.

המשך תיאור המקרה: החבר של הנערה, התחיל להתנהג אליה בצורה אכזרית ולא הוגנת למדי. אנו, בתור מטפלים, אם היינו מודעים למצב הזה בזמן שקרה – היינו ממליצים לה להיפרד ממנו, כי היא נתנה לו, לדעתנו, לדרוך עליה, וכך אפשרה לו לפגוע בה. בכל אופן, עדי, המכשף ה'מופלא' לטענת הנערה המטופלת, היה שם והחזיק אותה. היא נשברה, שוב ושוב, לאורך ימים שלמים, והוא היה שם והחזיק אותה כמו שאף אחד, מעולם לא החזיק אותה. הוא נתן לה כוח. להמשיך ולהלחם על מה שהיא מאמינה בו, והיא האמינה,לצערנו הרב, שהכל עוד עשוי להסתדר בניהם. בינה, לבין החבר שלה. אך לשווא. היא טעתה. היא החליטה יום אחד, לאחר שהוא לא דבר איתה מספר ימים, לנסוע לביתו בעיר אחרת ולחפש אחריו. למרות שהיא ידעה בתת מודע שלה שהמקום הטוב ביותר עבורה הוא עם עדי, היא רדפה אחר הרוח. היא הגיעה לביתו, וזה לא היה שם. לאחר כמה שעות שחזרה מביתו לכיוון ביתה, הוא נפרד ממנה, בצורה אכזרית וחסרת רגש. אבל כמובן, מי אם לא עדי , היה שם כדי להחזיק אותה. והוא החזיק אותה חזק. היא נפלה, ונפלה קשה. ובכתה, וכאבה. וצרב לה הלב ושרף עד כאב. היא בערה מרוב כאב. והוא היה שם, ככבאי שמציל נפשות משרפות מאיימות – הוא הציל אותה. הביא עמו טונות שלמים של מים, ושטף אותה. מכאב פיזי, מכאב נפשי. מאכזבה, מסבל. והיא בעזרתו, קמה, עמדה על רגליה, והתחזקה. הבינה, שאם הוא מעריך אותה, שאם נשאר בן אדם שעוד מעריך אותה, גם לה יש סיבה להעריך את עצמה. לאט לאט, היא התחילה להאמין בעצמה, כי הוא נתן לה את הסיבה לכך. עד היום, היא נוטעת בו את הסיבה להצלחתה. הצלחתה במשבר הלא קל הזה. היא ידעה שלא ייקח לה מעט זמן לצאת מזה, וכבר התכוננה לגל תקופתי שלם של דיכאון. ובכן, זהו לא הגיע. זה עבר הרבה יותר מהר ממה שצפתה. שוב , בזכות עדי, כך טענה.

רצון המטופל: הנערה הייתה מעוניינת להגדיר את היחסים שלה עם החבר שלה כעבר, ולהמשיך הלאה.

המשך תיאור המקרה: לאט לאט עם הזמן, הנערה התאהבה במלאך הלא מוכר הזה, בשם עדי. לאט לאט, מתת המודע, הרצון שלה שהוא יהיה בסביבתה הלך והגיע למודע שלה. היא לא ידעה אם זה הדדי, אבל ידעה שהיא כל כך רוצה שזה יהיה הדדי. היא הייתה בטוחה שרק היא מרגישה כך. היא החליטה לקחת את עצמה בידיים, ולספר לו את מה שעל ליבה. היא אמרה לו שהיא התאהבה בו, ובכן, יותר נכון, הוא כבר ניחש את זה לבד, כנראה הוא הרגיש בכך. אולי היא הייתה שקופה משחשבה. אבל בכל זאת, הוא הקל עלייה. מרוב שהיא פחדה שזה לא יהיה הדדי, היא לא הייתה בטוחה שהיא רוצה לומר לו את זה. בכל זאת, הוא מלאך. והיא לא מכירה מלאכים ולא הכירה מעולם, היא לא יודעת איך מלאכים מתנהגים ומגיבים. בכל אופן, לקח לו קצת זמן, אבל הוא הודה, בסופו של דבר, שגם הוא מתחיל להתאהב בה. הוא אמר לה שהיא עוזרת לו לשכוח בחורה אחרת שמאוד הכאיבה לו. זה מאד החמיא לה, וגרם לה להרגיש שאולי יש מקום לעוד מלאך בעולם הזה. והיא הייתה המלאכית הזאת.

רצון המטופל: היא התנגדה. היא טענה שיש מקום רק למלאך אחד בעולם הזה, והמקום הזה שמור לו,לעדי .

נוסף לכך, היא כל הזמן טענה שהוא מקסים, ושכמוהו לא הכירה מעולם.

המשך תיאור המקרה: זהו. הם התאהבו. זהו שלב שבו לא ניתן כבר לעזור למטופל. הוא שבוי בקסמו של המכשף, ולא ניתן להחזיר אותו חזרה לשלב הנורמאלי שלו.

הגדרה- מצב נורמאלי- מצב בו האדם מסוגל לחיות את חייו השגרתיים היומיומיים, בצורה סבירה, כאשר במקרה הזה בו המלאך שובה את האדם – האדם לא יכול לתפקד בצורה נורמאלית – תפקודו הופך מסורבל וקשה. המטופל נוטה להיתקע בקירות בזמן שהוא הולך בביתו שלו, וגם ברחוב. להתבלבל, לשכוח דברים ולא להיות מרוכז. הדבר היחיד שהמטופל רואה מול עיניו הוא את אהבתו. במקרה הזה, הנערה ראתה רק את עדי מול עיניה, ולא הייתה מסוגלת לעשות כל דבר אחר שלא קשור בעדי, בצורה מושלמת.

המשך תיאור המקרה: היא הרגישה אליו דברים כמו שלא הרגישה מעולם. התשוקה ידעה להטריף אותה. עדי ידע להטריף אותה. היא לא רצתה דבר אחר, מלבדו. כל לילה חלמה על מגעו, וצפתה בכיליון עיניים לרגע בו יפגשו. היא ידעה, שהוא יגרום לה להיות מאושרת, כמו שאף אחד, מעולם, לא גרם לאף אחת, להיות מאושרת. כי הוא פשוט לא ידע.

ועדי, לטענתה, מעצם היותו מלאך – יודע את המתכון לאושר.

סיכום המקרה- זהו סיפור אהבה על מלאכית ומלאך, שלא נגמר מעולם.

ביום הראשון בו הם נפגשו, עדי נישק את הנערה, ולה אז צמחו כנפיים לבנות משני שכמותיה.

עורה הפך לבן צחור כשלג, שיערה הפך שחור ושפתיה לא ידעו מנוח משפתיו.

היא הפכה למלאכית במאת האחוזים על ידו.

אהבתם המופלאה, כמי שלא הייתה מעולם

בכוחה היה לשנות את העולם. היא שנתה את כל היקום. צמחים שנבלו לפני מיליוני שנה קמו לתחייה, אנשים תחת האדמה מצאו את עצמם מעליה.

נפשות מתות ורוחות מרחפות, קבלו את נשמתם חזרה, ומצאו עצמם בין החיים.

אהבתם גרמה להם להיות בני אלמוות, ומאז הם חיים באושר ועושר, עד עצם היום הזה.

הערה – לעולם , אף אחד לא יזכה לאהבה כזו.

כנראה שאהבתם הייתה באמת גדולה, וכנראה , שתמיד תישאר.

בברכה, המטפלת, גוגלי מוגלי.

עדי שלי חזר לארץ.

אני מאושרת.

אני מחייכת בלי סוף.

עכשיו רק נותר לחכות לפגישה המיוחלת שלנו.

3>

היומיים האחרונים עברו האמת די מהר.

ביום שני נסעתי עם אמא שלי ואחותי לסינמה סיטי בראשלצ, היה דווקא די מגניב. ראינו את הסרט 'זוהי סדום' של ארץ נהדרת.. שמעו.. חחחח אחד המצחיקים. אני לפחות לא יכולתי להפסיק לצחוק.

זו היתה הפעם הראשונה שהייתי שם.(כן כן, אני מניחה שמגיעים לי מכות><").

יש שם מלא חנויות מגניבות, רק חבל שלא היה עלינו מספיק כסף כדי לבזבז XD

מלא דברים מגניבים, שרשראות, צמידי- ניטים, תיקים, חגורות - בקיצור שווה ללכת לשם שוב ^^.

הא!היה שם מבצע של ספרים!!!!כל ספר ב20 שקל!!WTF?!

מה לעזאזל חח אני האדם המאושר עלי אדמות XD

אם היה לי קצת יותר כסף הייתי קונה את כל הדוכן, נשבעת לכם XD אני מתה על ספרים (:

בקיצור, קניתי ספר חדש בשם - 'ואני בעצם לא לבד', מאת - צאלה יפה.

לאחרונה, אמא הביאה לי ספר שקוראים לו 'האי של סופיה'. לא יודעת למה, אבל ניסיתי 6 פעמים או יותר לקרוא אותו, ונתקעתי בעמוד הראשון ולא הצלחתי להתקדם. פשוט לא הצלחתי לקרוא אותו. אמא שלי - הוא קל הוא קל, ואני - אמא, אם הוא כזה קל כמו שאת אומרת, למה אני כבר שבועיים תקועה בעמוד הראשון.

בקיצור החלטתי להמשיך הלאה P:

והספר הזה נראה ממש מענין, מרתק. אני בטוחה שאהנה ממנו. אז, מזל טוב לי?

היום, עברו יומיים מאז שעדי שלי טס לפולין.

אוף. אני כל כך כל כך מתגעגעת. ואוהבת את הבן אדם הזה...

חלמתי לפני שתי לילות,  שאני מקבלת ממנו SMS, פשוט..כל מה שאני זוכרת מהחלום, זה שראיתי AD על הצג, קמתי בבוקר, -לא- קבלתי ממנו הודעה והייתי קצת עצובה ומבואסת.

היום בבוקר, ממי אני מקבלת SMS? מהיצור הכי מדהים עלי אדמות, מעדי שלי.

תשמעו...אין לכם מושג כמה שהלב שלי התחיל לפעום מהר, ממש כמעט מפמפם את עצמו XDDDD

סתם. לענייננו. יותר נכון לענייני.

היה מרוח על פניי חיוך כל כך גדול, שעוד שניה הלסת שלי היתה נשברת.

פתאום, הרגשתי מאושרת -כמעט- כמו בזמן כשהוא כאן. בארץ. מדבר איתי. בלי סוף.

חייכתי. הרגשתי הכי טוב שאפשר להרגיש.

פתאום הרגשתי אותו קרוב.

פתאום המרחק שנוצר בנינו כשהוא שם ואני פה, לא הורגש כמעט אצלי.

'אני אוהב אותך, אני מתגעגע, ולא יכול לחכות לרגע שבו ניפגש'.

המלאך הזה שלי, אלוהים באמת שומר לי עליו כמו שבקשתי.

אני כל כך מאושרת, ולא יכולה כבר לחכות לרגע בו הוא ישוב ארצה ואני אזכה לראות אותו.

מחכה ליום הזה בכליון עיניים!!!!!!D:

אני מנסה לתכנן לנסוע לשדה התעופה בן גוריון כשהוא יחזור לארץ, וואי.. אני כל כך מקווה שהרעיון הזה ייצא לפועל.

אני אהיה כל כך גאה בעצמי שאכן הצלחתי להגיע לשם (:

למרות שכמו שהוא אמר לי, הוא יגיע לארץ עייף ותשוש ויהיה חייב ללכת הביתה, מה גם שהמשפחה שלו תהיה שם..וכאלה..כך שלא נוכל להתמרח בזמן.

אז אני אסע לשם במונית או משו, אהיה איתו כמה דקות(זו תהיה הפגישה הראשונה שלנו..) ואז אני אסע הביתה.

אני חושבת שבשביל מלאך , המאמץ הזה מגיע.

אוהבת אותך כל כך עדי..תחזור כבר..3>

היום יש לאבא שלי יום הולדת.

אנחנו די קרובים, אני לא זוכרת אם הזכרתי את העובדה הזו אי פעם בבלוג הזה.

קיצר, היום יש לו יום הולדת.

אתמול בערב נסענו כל המשפחה למסעדת 'פטרה' בבילו, וואי. האוכל שם פשוט טעים במיוחד. ממליצה! :)

אחרי זה חזרנו הביתה, אבא שלי אמר שכל שנה ביום הולדת שלו יש מטאורים נופלים.

לכן, 'לא נלך לישון!נראה מטאורים!', בסדר, למה לא XD

ישבנו בגינה שלנו ושום מטאור לא נראה^^" חח נו מילא, שנה הבאה XD

אבל מכיוון שהיום התאריך,

אמא שלי ואחותי ואני,חשבנו להכין לו עוגה וברכה ענקית ולנסוע אליו לעבודה, ככה, להפתיע אותו.

כמו שאני מכירה אותו, הוא ישמח ויתרגש ויעריך את זה.

לכן אני כבר מחכה לזה =]

נו.

אני מרגישה שוב צורך עצום להגיד שאני אוהבת את עדי ומחכה כל כך לראות אותו כבר, ובכלל - שיחזור כבר לארץ.

הוא כל כך חסר לי \: .

אז עדי, אני אוהבת אותך.

תחזור כבר.

מארי.

3>

מכתב טיסה לאהוב.

'עדי שלי,

אז איך כותבים מכתב טיסה? אני לא יודעת, מעולם לא כתבתי מכתב כזה.

אז אבקש את סליחתך כבר מעכשיו, אם המכתב לא יהיה מושלם.

אתה טס לי. אני מחייכת עכשיו, כי אני יודעת שזו חוויה. לא חוויה שנהנים ממנה, כן? אבל חוויה שאני בהחלט חושבת שהיא חשובה והכרחית לכל יהודי. לכן, אני שמחה שהייתה לך הזכות לטוס לשם, ומעריכה את העובדה שאתה הולך לעשות משהו כל כך חשוב, שעשוי לתת לך כל כך הרבה.

מצד שני, ממלאות את עיני דמעות...כי למרות שנהיה בקשר (אתה משתדל בשבילי ואתה כזה מתוק. סליחה, הייתי חייבת :) ), אתה תהיה רחוק. ואני לא אוכל להתעלם מהמרחק הזה שייווצר בנינו. הוא בהחלט ינגוס בי, ביס ביס, במהלך השבוע הזה שתהיה חסר.

כי אני רגילה אליך. מכורה, ורגילה. וצריכה, וזקוקה. ואוהבת. כל כך אוהבת.

עדי שלי. אנחנו בקושי מכירים, ואני מרגישה שאני מכירה אותך טוב מכל אחד אחר שנמצא בחיים שלי.

תבין, אני מכירה אותך יותר טוב מאשר שאני מכירה את עצמי.

בחיי, שאני יודעת שהשבוע הזה יהיה קשה בשבילי. אבל אני כאן בשבילך. בשביל להחזיק אותך ולשמור עלייך חזק , כששרויות בליבך החששות שלפני, ולהחזיק אותך כשתחזור, כשירוצו לך אחת אחרי השנייה התמונות הקשות מפולין.

זוהי לא חוויה קלה.

מבטיחה להיות הלב שיפעום במקומך כשיהיה חלש, מבטיחה להיות הרגליים שיצעדו במקומך כשתהיה תשוש.

מבטיחה לאהוב אותך, מבטיחה לא לשכוח אותך ולחשוב עליך כל יום, בדיוק כמו עכשיו.

עדי שלי, אתה יודע כמה שאלוהים חשוב לי. נכון? כמה שאני מעריכה אותו ומשלבת אותו ברגעים קשים בחיי.

ובכן, זהו לא רגע קשה בחיי, אבל בהחלט רגע שלא יהיה לי קל בו, כי אני מפחדת מעוצמת הגעגועים שיהיו לי אלייך..ומהדאגה שכל יום אתה חי ונושם.

לכן, אני יודעת בוודאות שאעשה דבר אחד.

אבקש מאלוהים שלי שישמור לי עלייך, בטיסה הלוך ובטיסה חזור. שישמור לי עליך בהיותך שם, שישמור לי על חום גופך בכפור בפולין, שישמור לי על החיוך המוקסם על פנייך בכל יום ולילה, שלא תרגיש לבד, שתרגיש שאני איתך תמיד, שישמור לי עלייך, למרות המצב המדאיג.

אתה הולך לראות מראות לא קלות, לשמוע סיפורים לא קלים על מיליוני אנשים שעברו את השואה.

בזמן שאני כותבת לך את המכתב כעת, הלב שלי אפילו רועד במקצת.

אני מפחדת עלייך. שלא תחזיק מעמד.

אבל כמו שאני מכירה אותך, בזמן הקצוב שהספקתי להכיר אותך, אני יודעת שאתה אדם חזק, שלא נשבר מהר.

אפילו אתה אמרת לי את זה.

וחוץ מזה, אני כאן כדי להגן עלייך מפני פחד, עצב וכעסים, כאב, חרדה ועצבים.

כי אני אוהבת אותך עדי, ותפקידי הוא לשמור אותך.

אני מאחלת לך המון המון הצלחה בטקס, בשיר שאתה הולך לשיר. אני אוהבת את הקול שלך כל כך, כמו שאתה כבר יודע.

אני רוצה שתדמיין אותי בקהל במהלך הופעתך, עומדת בצד, לבד,מחייכת חיוך גדול וגאה, גאה באהבת חיי.

המוכשרת, המיוחדת, היחידה.

מאחלת שהטיסות לא יהיו משעממות, ושתדע להפוך כל רגע נתון לרגע משמעותי.

כי זו חוויה בלתי נשכחת.

מקווה שתדע לקחת כל חלק במסע הזה אלייך אישית, להפנים ולהכיר, לעשות את מה שאני לא הצלחתי לעשות, לעמוד חי מעל אדמת מתים.

ולדעת להעריך זאת.

אני מקווה שהמסע הזה יגרום למשהו בך להתבגר, כי בכל זאת – אני חושבת שמסע כזה יכול להפוך בן אדם באיזה שהוא מקום מילד, לאדם בוגר יותר.

משהו בפנים – חייב להשתנות.

מקווה שתדע לקחת דברים ברצינות, אך עם זאת בקלות.

בכל בוקר שתפתח את עיניך, תדמיין אותי מנשקת שפתייך.

בכל לילה לפני שינתך המתוקה, תדמיין אותי נרדמת בחיקך.

אז מה בעצם כותבים במכתב טיסה? אני לא יודעת, מעולם לא כתבתי מכתב כזה.

 אז אבקש את סליחתך גם עכשיו, אם המכתב לא היה מושלם.

בהמון המון אהבה, המלאכית שלך'.

אתה שם אני כאן

יושבת מעשנת מבינה את החיים בצורה טיפה אחרת

מסתכלת לענן שכבה ממזמן, לא באמת שם

ועוד טיפה זולגת, את פניי לוטפת

וקולי רועד לוחש, בשמך קורא בפחד

בתקווה שהפעם, דווקא כן תענה

סירה אחר סירה אחר , שוכחת נמענה

והאופק שוב קורא לי לפתוח דף חדש

אתה רחוק אתה עושה לי, לבכות על העבר.

נוכחותך, אינה בעצם

ובעצם הכאב, הוא נוחת בעצמות שלי

כמו מטוס נופל

נחיתת אונס, הטייס קורא

אף אחד אינו שומע, זעקת שווא

כולם חושבים, הכל בסדר, הכל טוב עכשיו

אתה עדיין רחוק, קולי עדיין קורא

וליבי מקווה, וממשיך ושואל

עד מתי.

I love you, AD