מחזיקה בכוח את העצמות שלה , כדי לא להישבר .
היא כמו בובת חרסינה , שעלולה להתרסק בכל רגע שמישהו ייגע בה או רק ינשום לעברה .
היא שברירה כמו רוח .
היא עדינה , ויפה ...
מחזיקה בכוח את עצמה , חיה על סמים שנקראים 'תרופות' ו'כדורים' ,
דוחפת לגוף רעלים וחומרים שכביכול אמורים לגרום לגוף שלה להשתפר ולעצמות להתחזק ולשרירים להצמק ולהתחזק ,
אבל כבר תקופה כל כך ארוכה שהיא נשארת באותו המצב ...
וזה מדכא אותה . אני יודעת שזה מדכא אותה .
אולי היא סגורה אליי ולאחרים , אולי כלפי אחרים לא ורק כלפיי כן ,
אולי היא לא פתוחה מספיק אליי ולא מספרת לי מה שבאמת עובר על ליבה .
אבל אני מסתכלת עלייה , אני מקשיבה לה אני שומעת אותה ...
ואני יודעת שהמצב הזה עושה לה רע .
רע מאוד .
אומנם זה אף פעם לא קרה לי , אבל אני איך שהוא מצליחה להבין מה עובר על בן אדם כזה .
שכבר מגיל צעיר חייו מתחילים מחצי , ורק הכוח שלו הוא היחיד שנשאר שעוד מצליח להחזיק אותו .
החלק השני הוא כסא הגלגלים .
אני כל כך אוהבת אותה בתור בן אדם , אני אפילו לא יודעת אם היא יודעת ...
אולי אני טועה , אבל קשה להאמין שאני טועה ;
השקפת העולם שלה , הדרך בה היא מסתכלת על החיים הדרך בה היא מסתכלת על אנשים ,
הדרך בה היא שופטת דברים ואנשים , הדרך שבה היא מקבלת החלטות ,
הדרך שבה היא מסתכלת על העולם ...
לדעתי הכל בא מחוסר אונים , מכעס על העולם מכעס על אלוהים - ' מה נתת לי ?
אני , שכל כך אוהבת כל מיני דברים , תחומים , מוזיקה , אומנות , לי זה מגיע ?
במה כבר הספקתי לחטוא ??
אני , שתמיד עושה מה שאומרים לי ,אני שתמיד מנסה להחליט את ההחלטות הכי נכונות עבורי
ועבור אחרים , אני צריכה שגופי יידפק בצורה כל כך אכזרית ? '
והיא בטח לא יודעת אם זה ייגמר או ישתפר . וזה מה שמחרפן . אותי לפחות אם הייתי במקומה.
ואני יודעת שהיא מנסה ומשתדלת , לרצות את עצמה לרצות את הקרובים אלייה ,
לגרום ולעשות כמה שיותר טוב לאנשים שהיא קוראת לעצמם 'חברים שלה' . ואני יודעת שאני אחת מהם .
ואולי אם היא היתה שומעת אותי אומרת את זה , אומרת שכל המבט הזה על העולם בעינייה ,
הפסימיות , לחשוב שלפעמים כולם נגדה , גורמת לעצמה להיות כל כך סגורה כלפיי והאמת אני לא יודעת אם זה גם אל אחרים או רק אליי ,
ועוד כל כך הרבה התנהגויות שגורמות לי להבין שהמחלה הזאת היא היחידה שגרמה לה להיות אדם כל כך פסימי ושלילי ...
היא הייתה אומרת לי שאני דפוקה בשכל והלוואי שאמות .
ועם זאת , היא עדיין לא יודעת כמה אני אוהבת אותה ....
אני כל כך אוהבת אותה בתור בן אדם , היא לא יודעת את זה בכלל . בכלל אבל .
לא משנה כמה אני אגיד לה את זה , היא לעולם , אבל לעולם לא באמת תצליח להבין עד כמה זה עמוק בתוככי, עד כמה אדם מסוגל לאהוב אדם אחר .
האישיות , החכמה , היצר , האופי , ההבנה , ההתחכמות , ההצדקות , העומק , המחשבות , האידיאולוגיות , הביקורות , הכתיבה , המילים , השפה , היופי .
היא אדם כל כך מיוחד לדעתי .
אני יכולה להמשיך ולכתוב את הפוסט הזה עד שנה הבאה .... אבל יש לי כל כך הרבה דברים להגיד והידיים שלי כבר כואבות .
אולי מחר , מחר אמשיך . מחר ....
אבל לפני הכל, לפני שאני אסיים לכתוב ... יש לי רק בקשה אחת לאלוהים .
אתה טוב . נכון ?
היא טובה . נכון ? טוב, זו שאלה רטורית . היא מדהימה .
אין לי מושג על המחלה הזאת , אבל לך יש .
אין לי מושג אם אפשר להרפא ממנה ומתי , אם בכלל .
אבל אם כן וגם אם לא .
תשמור עלייה . חזק אותה . את הנשמה , והנפש, את החוזק הפיזי .
שנה את מחשבותיה ומבטה על העולם . תגרום לה לחייך . עשה שתפגוש מישהו שיכניס קצת שמחה לחיים שלה . שירגש אותה . שירתק אותה . שתמצא בו עניין . שיגרום לה לשנות קצת ממחשבותיה ואפילו 5% . השינוי הכי קטן , יתקבל .
אני אוהבת אותה מאוד, הלוואי והיא תהיה מאושרת.
M