אחרי שהוא סינן אותי במשך שבוע, הוא השאיר לסוף כמובן את הדובדבן שבקצפת, וזרק אותי בצורה הכי מגעילה שיש .
בהודעה .פאקינג סמס מחורבן בפלאפון . ולא רק שהוא לא היה מסוגל ליזום איתי פגישה נורמאלית כמו בני אדם , בנוסף לכך שהוא אמר פעמיים שאין לו שום דבר נגדי, גם כשאני בקשתי ממנו להפגש , לעמוד מולי ולהקשיב למה שיש לי לומר, הוא לא ענה. הוא הפסיק לענות הוא פשוט לא ענה לי.
הוא אמר שהוא צריך זמן. אמרתי לו שאני מוכנה לתת לו את כל הזמן שבעולם, כי אני אוהבת אותו, כי הוא חשוב לי וכי אני רוצה שיהיה לו טוב, רק שיגיד לי שהוא עדיין אוהב אותי, כדי שאני אדע איפה אני עומדת, כדי שאני אדע שזה לא בגללי ולא כי אני פגעתי בו, אלא שזה באמת כי עוברת עליו תקופה רעה ונוראית כמו שהוא אמר לי, והוא... הוא לא ענה. פשוט הפסיק לענות להודעות שלי.
ואני כמו מפגרת אדיוטית מתקשרת אליו , מלאה תקווה שהוא יענה לי , רק רוצה להגיד לו שאני אוהבת אותו ולשמוע את זה בחזרה, רק רוצה להגיד לו שכל השבוע אני רודפת אחריו רק ברצון לדעת ש...שהוא בסדר, שלא קרה לו משהו...
והוא יצא כל כך אנוכי.
אמרתי את זה כמה פעמים לעצמי ולאנשים, כולנו בני אדם, כולנו זקוקים מתישהוא להיות בבועה של עצמנו,לבד, להיות מנותקים מהעולם, לנתק את עצמנו מכולם.
אבל אמרתי שאני חושבת שיש דרכים לעשות את זה.
לא לסנן אותי שבוע, להכניס אותי לסרטים מטורפים מה לאלף אלפי עזאזל קרה, ולדחות את זה שבוע.
אם הפלאפון שלו היה דפוק, והוא הגיע לפתרון ממש ממש מסובך אגב, שזה להלוות לרגע את הפלאפון מאחד החברים שלו ולשלוח לי את ההודעה שמסבירה לי לעזאזל מה קורה איתו סוף סוף,
אני באמת שלא, אבל באמת שלא מבינה מה היתה הבעיה המצחיקה שלו לעשות את זה בתחילת השבוע לשם שינוי!
ולא להרוג אותי, ולשבור אותי ולפגוע בי במשך שבוע,
כשהוא יכל בתחילת השבוע לחסוך כל כך, כל כך כל כך הרבה.
הייתי בטוחה שפגעתי בו.
בכיתי.
לא יכולתי להתרכז בשום דבר.
אז אני חושבת שיש דרכים לעשות דברים.
ולא.
לא להפרד ממני בהודעה עלובה, אחרי שאתה קורא לי 'יפה' , ואומר שאין לך שום דבר נגדי פעמיים,
אלא להפגש איתי, לדבר איתי, לתת לי את המינימום כבוד שמגיע לי.
כי אתה יודע איך גרמת לי להרגיש??
כמו כלב.
יודע מה,עזוב.
כלב מקבל יחס יותר טוב ויפה .
התייחסת אליי כמו אל זבל. ממש ככה.
ממש גורם לי להרגיש שאין לך שום דבר נגדי.
ואתה כל כך ממהר לטוס לפייסבוק ולכתוב שאתה עברת מרילשנשיפ לסינגל.
מה קרה? אתה רוצה מישהי אחרת? היה לך כל כך חשוב לטוס ולעשות את זה יום אחרי שנפרדנו?
אני מצטערת, אבל אני כבר לא מבינה אותך.
וכמה שניסיתי, כמה שניסיתי להחזיק את עצמי ולהתחשב בך, כי...כי אתה בסך הכל בן אדם, כמוני, כמו כל האחרים.
קשה לי, קצת.
קצת קשה לי להבין אותך.
כי אני חושבת שבכל הסיפור הזה, אתה יצאת אנוכי.
ולא.לא כי היית צריך זמן לעצמך.
כי מרחת אותי שבוע, ומה אם לא היית מתקשרת ותופסת אותך, אז מה??? אז מה??!!
היית בטוח שאתה תסנן אותי במשך שבועות על גבי שבועות אם לא חודשים,
ואני אגיע למסקנה שאתה רוצה להפרד לבד???
לא חשבת שיש לי לב? שיש לי רגשות?
לא חשבת שיהיה לזה השלכות?
עלאק אוהב, עלאק מכבד
ועוד מבקש שאני לא אפגע
מה, אתה חושב שאני מאושרת עכשיו?
אני חושבת, שהיית צריך למצוא את המילים האלה, את כל מה שאמרת לי בזמן, והזמן הנכון היה בתחילת השבוע.
לא בסופו. לא שכבר מתתי.
מכאב.
אחרת, הכל היה יכול להיות באמת אחרת.
אני מוכנה להשבע לך. בסדר?
הכל היה יכול להיות אחרת.
לא הייתי כועסת ופגועה כל כך.
היית חוסך ממני הרבה.המון.
הייתי מבינה אותך, הייתי מבינה שאתה מכבד אותי
ולא חושב שאני איזה זבל.
כמו שהבנתי אותך הפעם, הייתי מבינה אותך בתחילת השבוע.
תאמין לי שאם מצאת את המילים עכשיו, יכולת למצוא אותם גם אז.
פגעת בי מאד.
פגעת בי.מאד.
חבל לי שזה נהרס.
חבל לי שזה נשבר.
היה לי טוב איתך.
אני אוהבת אותך.
ופגועה עד העצמות.
מקווה שיהיה לך טוב,
כי לי לא יהיה.
מארי.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
