אני לא מבינה. אני לא מבינה מה עובר עליי בזמן האחרון. אני מרגישה שהוא מתרחק ממני. אני יודעת שעוברת עליו תקופה ממש לא קלה ואני גם ממש לא באה אליו בטענות, ההיפך הגמור. אני רוצה, וגם אמרתי לו את זה, להיות לידו בכל רגע שהוא רק יצטרך אותי. ממש להתייצב לידו רק ברגע שהוא יקרא בשמי.
אבל אני מרגישה שבלי קשר, הוא פשוט מתרחק ממני, ומתרחק ומתרחק.
איפה -אני- בחיים שלו?
אני לא מבקשת יותר מדי תשומת לב, כי אני רוצה שקודם כל, לפני הכל - הוא יסדר את החיים שלו ויהיה רגוע ושליו.
אבל אני לא מרגישה שאנחנו בני זוג.
הוא מתרחק ומתרחק ואני מרגישה שאני מאבדת אותו ושירד לו ממני ממזמן.
ואני לא יודעת אם זה בגלל זה, אבל בימים האחרונים, בשלוש-ארבע הימים האחרונים ההרגשה שלי בזבל.
אני מרגישה הרגשה מגעילה בכל הגוף שעוטפת אותי, אני שוכבת על המיטה ומליון מחשבות מציפות לי את הראש, כואב לי הראש ואני לא מוצאת מנוחה לרגע.
קשה לי לצאת מהמיטה ולהמשיך בשגרת חיי.
ואולי זה רק מהגעגועים המטורפים אלייך אהוב שלי?
אני לא יודעת הרבה דברים, אך רק דבר אחד אני יודעת.
בעצם שניים.
שאני אוהבת אותך,ואם לא אראה אותך בקרוב - לבטח אשתגע .
מארי.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
