You show me how to grow through the change

באיזה שהוא שלב, כבר לא יכולתי להתאפק. לא באמת עמדתי בזה. הייתי מוכרחה לבקש ממנה שתפסיק, שתעביר נושא, שתדבר על הכוכבים שביום או השמש שבלילה, רק שלא תדבר על הנושא הזה.

התפלאתי מהמהירות בה היא הפסיקה. לרוב היא פשוט היתה ממשיכה וממשיכה, נוגסת בשינייה בכל הכוח עד שהיתה משיגה את שחשקה נפשה.

הסתכלתי עלייה במבט טיפה חודר, איך.. הרי אותך אני מכירה הכי הרבה זמן, איך פתאום את מוותרת בכזו קלות.

ישר עליתי על זה שקרה לה משהו. אני לא יודעת מה, אבל משהו בודאות קרה לה.

היא מעולם לא וותרה כל כך מהר על משהו שכל כך רצתה לדעת, או להעמיק בו את הדיון.

היא ידעה מאז ומתמיד שזה הנושא הכי רגיש אצלי.

היא ידעה שאסור לזרוע לי מלח על הפצעים הכי כואבים שלי.

ואלו, אלו הפצעים.

היא, היא היתה הפצע.

היא, המלח שזרעה על הפצע.

היא, זו שלקחה את הכאב ושחקה בו כלא היה קיים.

היא, היא זו שהתגרתה באהבה המטורפת שהיתה לי אליה.

היא, המכשפה שלא הייתה.