אני:שלום.
שלום. במה אפשר לעזור לך?
אני:תשמש לי חמצן, בבקשה.
מקובל. ~משמש לך חמצן~.
אני:קוראים לי מיכל. הכינוי שלי הוא MARY. תמיר נתן לי את הכינוי הזה.
למה את חושבת שהוא קרא לך מארי?
אני:אני לא יודעת, הוא בן אדם של בלוז, של עומק, של מסתוריות ושל ג'אז. הוא אמן בנפשו, בגופו, בבשרו. החמצן שלו זה היין, והיין זה החיים שלו. בטח מבין כל אלה, נוצרה לו ההשראה לקרוא לאחד האנשים הקרובים לו, MARY.
את אוהבת את השם הזה?
אני:האמת? שכן. אני אוהבת אותו מאד, מאד התחברתי אליו. אפילו הפכתי אותו לכינוי שלי כאן, ובמסנג'ר, וכמעט בכל מקום.... השם הזה כבש אותי(:.
אולי אני טועה, ותקני אותי אם אני טועה, אבל אני מביט בך ורואה שהחיוך שלך מזוייף.
אני:אולי אטעה אם אומר שאתה טועה.
הסבירי?
אני:אני לא יודעת אם החיוך שלי מזוייף; אולי הוא אמיתי, אולי הוא לא... אולי הוא משמחה שכבתה, כנר, או השקט שלפני הסערה. אולי אני עייפה ולכן מחייכת, מה שמאפיין אותי רבות. כשאני עייפה, מותשת, מרוצה או סתם מאוכזבת, אני מחייכת, כי אין לי כוח להתמודד אחרת. ממש שיר, כתבתי עכשיו.
אם כבר הזכרנו כתיבת שירים, את כותבת בזמנך הפנוי?
אני:אכן, אני כותבת כל הזמן, לא רק בזמני הפנוי. זה מוציא את הכאב ואת האושר גם יחד החוצה. מאפשר להם דרך ביטוי אדירה. זה ממכר.
את מכורה לעוד דברים, מארי?
אני:להרבה דברים, לחורף, לגשם, לסערות, רק אל תתבלבל- לא לסערת רגשות. זה כואב מדי.
מה עוד?
אני:שוקולד, פרחים. חיוכים, חיבוקים, נשיקות, נשיכות, מגעים. אהבה, אבל אם אזמין אותה בתפריט, אבקש מהמלצר שלא תהיה כואבת מדי.
אני יכול לשאול שאלה קצת אישית?
אני:וודאי.
יש לך משהו נגד אהבה?
אני:אשמח אם תסביר את שאלתך.
נפגעת רבות מהאהבה, שאת "תבקשי מהמלצר שלא תכאב מדי?"
אני:האמת שקשה לי קצת לענות על זה, כי אני יודעת בוודאות שכן, אבל אני לא רוצה להכנס לזה, עד שקצת נרגעתי מזה.
כרצונך.
אני:כרצוני.
מארי, אסיים עם שאלה אחת אחרונה.
אני:לך על זה.
מה המוטו שלך בחיים?
אני:מוטו, הא... משהו שחשבתי עליו היום,במקרה,את האמת.. 'לפעמים צריך לטבוע, כדי להזכר איך להחזיק את הראש מעל המים'.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
