You show me how to grow through the change

להסתדר בעצמנו.

מי אמר שאנחנו יכולים? מי אמר שאנחנו לא?

האם אנחנו באמת צריכים להיות תלויים כל החיים שלנו באנשים אחרים?

דברתי על הנושא הזה לפני כמה ימים עם חברה טובה, שהשיחה, לא ניתן לומר שהיא הסתיימה בהסקת מסקנה כלשהיא.

היא אמרה לי, שאם אני אי פעם באמת ארצה להסתדר בעצמי, בכוחות עצמי, אני אמצא את הדרך ואפילו אפסיק עם הכדורים שאני לוקחת.

שאמורים לשפר את המצב הזה.'להיות תלוי ב..'.

אז אמרתי לה, שמצד אחד זה נוח ונותן בטחון עצמי ומחזק לדעת שאתה תלוי במישהו.

כלומר שאתה לא לבד, לא לבד במערכה, תמיד תוכל להיות בחסותו.

מצד שני, זה מביא להרגשה חסרת תקנה של חוסר אונים שאינו נגמר.

וזה משגע.

אז במה לבחור,

לזרוק את כל התלות שלי באחרים שהיא במילא נורא קטנה אך כזאת מחזקת,

או להתבגר, להתגבר ולהמשיך הלאה , לבד???