מרגישה ריקנות.
ריקנות אדירה, פספוס, וויתור, ייאוש, תסכול,עצב.
אני מרגישה שעם הרגשות שלי, האלה שלא יכולות לשלוט בעצמן מדי פעם, הרסו קשר שלם. למה?
כי היינו מדברים כל יום כל היום, לא באמת היה אכפת לך מתי ובאיזה שלב ביום נדבר,
עכשיו אני מרגישה שאני רודפת אותך, ותמיד אתה איך שהוא משדר לי את ההרגשה שזה גם נכון.
אני מרגישה שאני כופה את עצמי עלייך, שאתה בכלל לא מעוניין לדבר איתי, ואני בכלל מרגישה שאני מזיינת לך ת'שכל.
אם רק היה כל כך קל להגיד "אני לא מעוניין איתך בקשר, תעופי לי קיבינימט מהחיים"..... אבל זה לא קל.
לכן אני אוכלת ת'צמי סרטים, ובעיקר ובמיוחד בגלל ההערכה העצמית הנמוכה שלי..הסיפור הזה לא הכי תורם לעניין.
אתה חבר כל כך טוב שלי. היית, וגם כיום.
וכן אתה צודק, היה לנו חיבור מאוד מהיר, איך קראת לזה.."קליק".
אתה צודק.
כבר מהשיחה הראשונה שלנו הבנו האחד את השניה, דברנו באותה שפה, עד היום, שפה שהיא רק שלנו... אהבנו, התעניינו, הסתקרנו.. התלהבנו מהתשובות שהשני נתן לנו.
וזה היה קסם, ואני הייתי צריכה לבוא עם הרגשות המפגרות שלי, למרות שאני לא מצטערת על שום דבר וכל שניה איתך היא קסם בפני עצמו,
ולהרוס את היופי הטהור והנהדר הזה, שלא חוויתי כל כך כל כך הרבה זמן...
וזה מרגיש לי טוב, נעים, נפלא, מרגש....
מה שאני צריכה, רוצה, ויכולה להרשות לעצמי,כי זה מרגיש לי כל כך אמיתי...
אני לא מבינה למה אני צריכה להרגיש רע.
אתמול נכנסתי להסטוריית ההודעות שלנו וקראתי אותה, הייתי עצובה כל כך בגלל שהשפה הזאת כבר אינה קיימת אצלך, וכל מה שקיים זה כאילו אנחנו שני זרים. מבחינתך.
הייתי עצובה כי אני מרגישה שאיבדתי את זה, ואני חוששת שזה לא יחזור שוב לעולם,
ההרגשה שכל כך כייף לדבר איתך, והמילים האלה שלך, התוקעות חץ ישר בלב, מעצם מתיקותן המרהיבה, שרק קוראות לי לבוא אלייך יותר ויותר..
אז מה אני צריכה לעשות? כמו שאמרת, ללכת אחרי הלב שלי? לעשות מה שטוב לי?
או לחכות, פאקינג לחכות, עוד ועוד ועוד ועוד, שנים על גבי שנים, כדי לראות מה אתה מרגיש, מה אני מרגישה, אם זה נכון, אם זה לא נכון, למה, מדוע, איך, כיצד ובשביל מה!!!!!!!!!!
בחיים לא הייתי כל כך בטוחה במשהו שאני רוצה, תבין..
ועוד אתה חושב שאני מעורערת בהרגשתי.
אתה טועה.
כל מה שאני רוצה, זה כבר לא אכפת לי ממה שאני מרגישה, כל כך לא, העיקר לזכות בך שוב, באדם שהכרתי, בשיחות שלי איתו, ששום מסך ערפל לא ירחיק בנינו,שום דבר...
אני מרגישה שאני דוחקת אותך הצידה, ואני כל כך לא רוצה בזה,
כי הרבה פעמים בחיים שלי עשיתי דברים שלא רציתי
ואח"כ כל כך התחרטתי על זה, ולא היה לי איך להחזיר את המצב לקדמותו.
מקווה שאני אתבגר,
או שאתה תתגבר.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
