You show me how to grow through the change

רק צריך מבט אחד עלייך

כדי להבין

מה באמת קרה שם.

ומספיקות הדמעות העומדות בעינייך

שלא מעיזות לצאת

כדי לספר מה עוד קרה שם.

מספיקה מילה אחת של כאב

היוצאת בכוח בין שינייך,

החורכת, ונלחמת

וצועקת, ודוחפת

כמו אסיר כלוא בבית סוהר,

שעליו - אין רחמים.

מספיק מבט אחד עלייך

כדי להבין שיש מעבר.

כי כמו שמסתכלים על שמש,

לא רואים

את כל מה שיש אחרי.

רואים שקיעה, רואים צבעים

רואים אותה מכל מיני צדדים

אך לעולם לא שאלו עלייה

או אותה

האם היא באמת מכירה את מהותה

שלה.

לעולם לא שאלו הולכים

שבים

האם היא באמת חיה,

או שעובדה זו בין הכזבים?