בוקר טוב אנשים.
אני מקווה ששלומכם טוב.
היום בלילה החברים שלי מהשכבה טסו לפולין, ואני לא טסתי.
כיוון שרק עכשיו עברנו דירה, אז גם טיסה לחו"ל?
אנחנו לא מפוצצים בכסף.
חברים שלי שלא טסו מבואסים על כל התחת,אפשר לחשוב מה קרה.
כאילו מחר הם חס ושלום ימותו.
כאילו אין לפניהם את כל החיים כדי לחסוך קצת כסף ולטוס.
"אבל זו חוויה...עם החברים..."
תמיד יהיו לכם חברים.
מצחיקים.
מכיוון שאני חשבתי שאני כבר חייבת למצוא עבודה ודי,
לא מוותרת לעצמי ולעצלנות שלי יותר,
הסתכלתי בעיתון שקבלנו השבוע במדור 'דרושים'.
'בייביסיטר לשתי בנות בגילאים 7 ו3 וחצי, דרוש אוטו'.
אין לי אוטו
אבל התקשרתי בכל זאת,
כי ההזדמנות קפצה לי מול העינים,הבהבה לי באור אדום
ואוי לי אם לא הייתי מתקשרת.
(מכות בטוסיק?)
התקשרתי.
בהתחלה היא אמרה שהיא לא צריכה, כי אין לי אוטו.
אתמול בערב היא חוזרת אלי,
"את שומעת? דברתי עם בעלי והוא הציע שאני אפגש איתך ונדבר,אולי זה יתאפשר ונמצא פתרון".
כנראה שהם ממש היו צריכים מטפלת אם כך.
הלכתי לשם בערב,אמא שלי משום מה התעקשה לבוא איתי.
האמת שלא היה לי אכפת כל כך.
האמא ממש ממש חמודה והבנות...שלא נדבר בכלל.
ממש ממש חמודות.
היא הפחידה אותי קצת האמת כשהיא אמרה לי שהן כל הזמן רצות במדרגות
ולא פעם פתחו את הראש,
הראתה לי אפילו איפה הקרח ונתנה לי מספרי חירום.
היא הצליחה ממש להפחיד אותי.
אני מקווה שלפחות בזה אני יחזיק מעמד.
היא אמרה לי שאני אעבוד שם כל יום.
אני ממש שמחה.
זה אומר - שלחודש אני אקבל 1,200 שקל.
לא שווה? (:
אז היום אני מתחילה לעבוד.
בהצלחה לי.
בזמן שכל החברים שלי (נו,80% מהם)יהיו בפולין ורק כמה נשארים כאן,
אני אנצל את הזמן שיש לי כאן ושהספריה של הביצפר לא מפוצצת בחיות,
ואעבוד על העבודת מחקר שיש לנו בסוציולוגיה שהיא מהווה חלק מהבגרות השנה.
אני עושה עבודת מחקר על "דפוסי הפעילות בין חילוניים ודתיים בזמן הפנאי".
בהתחלה זה נשמע לי קצת לא מעניין,
אבל אחרי שהתחלתי לחקור על זה ולהסתכל ולבדוק ולשאול,
יש בשר.
יש מה לחקור ולקחת.
לכו תדעו, אולי אני אצא מזה רב יום אחד D:
שיהיה לכם יום מצוין מצוין,
שמרו על עצמכם -
ובלי שטויות.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
