היתומה מרגשות,
האטומה לנפשות
ועם זאת מגלה כל כך הרבה רגישות,
ניצבת לפניך היום, אדון טיפשות.
ניצבת ובוהה מולך בשתי עיניים
ורק את עצמי אני אוחזת שתי ידיים.
עומדת לפניך זקופה וקרירה
לא כמו אז, בתקופתנו המרה.
יוקדת מולך
כמו מחטי בדידותך
כמו סכיני עליבותך
אבל חזקה יותר ממך.
יודעת שנפלת
יודעת שהפלת
זוכרת שהכאבת, זוכרת שאכלת
מגופי, מנפשי, מרוחי.
זוכרת שהלכתי בכוח,
זוכרת שלא נתת מנוח
זוכרת שתפסת וחנקת נשימותיי
למרות שזחלתי החוצה בשארית כוחותיי.
יודעת שהתבצרת,
יודעת שנאטמת,
והפכת גם אותי
ליתומה כמוך.
אך לא לעד
כי אינני לבד
ולא עוד בדרך לבנה אצעד.
אני היתומה מרגשות
יודעת יותר מכולם
מה אתה.

ג'ן