עריכה 23/3 :
עדכנתי בצד את הרשימות, הוספתי את פרקי הסיפור במסודר
והוספתי את התקצירים של הדמויות
(שימו לב שמקס וג'יני לא היו בפוסט הדמויות בתחילת הסיפור והוספתי אותם עכשיו כל זה כדי שזה לא יקלקל את המתח, תקראו עליהם ואולי תבינו קצת יותר את עלילת הסיפור)
פסח שמח ואני חולה כמו נעל XD
שוב שלום, ולא- אני לא מתה .
טוב אז בהחלט מוזר פתאום לעדכן פה אחרי שנים שלא עדכנתי,
אבל אני באמת מצטערת,
בשיעורים התחלתי להקשיב (ככה שרוב הזמן שהלך פעם לכתיבה עכשיו הולך ללימודים)
ואז יש דברים מחוץ ללימודים שכוללים את הריקוד בסטודיו, משמרות מעייפות במד"א, התנדבות במעון ילדים או שסתם התחשק ללכת עם חברים לעיר.
ככה יוצא שאני יוצאת מהבית בשבע וחצי (לפני גם עשרים לשבע או בתישע תלוי בשעות)
ואז חוזרת רק בסביבות שמונה והלאה ..
ככה שאחרי זה נשארים לי השיעורים, שלא לדבר על המבחנים ועל כל העבודות
אז באמת שאני מצטערת שהפרק נכתב הרבה זמן ולקח לו מלא לעלות אבל יש רק פתרון אחד והוא להוסיף שעות נוספות ליממה,
זה לא נראלי כלכך הולך לקרות אז זה מה יש (:
טוב בפרק הקודם :
דיוויד והבנים מגיעים לאולפן להתראיין, החבורה מגלה שביל וג'יני, שבעצם אחותה החורגת של מאיה וניקול, בקשר .
מאיה מאשרת הגעה שלה של ניקול ושל מקס ליום ההולדת של אביהן,
וזהו כעיקרון ^^
הפרק הקודם
"זה עושה אותי סוג של דודה, נכון?" שאלה בחולמניות. "כן, סוג של" אמרתי, היא פלטה קריאת הידד קלה של אושר, צחקתי.
דיברנו עוד קצת עד שהגעתי אל התחנה שלי. נפרדנו וסיימנו לדבר, הכנסתי את הפלאפון לכיס ויצאתי מהאוטובוס, מתקדמת לכיוון האוניברסיטה.
הפרק הזה, פינקתי באחד ארוך, אז תהנו D:
צרפת
"היי, ג'יני" אמרתי לה ברגע שניגשתי אליה אחרי שהספקתי להתחמק מדיוויד והחבורה, היא קפצה קלות, כנראה נבהלה וברגע שהסתובבה חיוך תמים מילא את פניה. "היי, ביל" אמרה ברוגע. "מה אני עד כדי כך מפחיד?" צחקתי. "ממש לא, פשוט לא ציפיתי שתבוא לכאן" חייכה.
"את עסוקה?" שאלתי והתחלנו להתרחק מהמסדרון הצר בו עמדנו. "אני מסיימת משמרת בעוד רבע שעה" היא חייכה ופנתה למסדרון אחר, במהירות עשיתי כמוה והלכתי אחריה, מגביר את הקצב כדי להשיגה.
"אז נגיד, שניפגש בחלק ההוא שנפגשנו בבוקר? בעוד עשרים דקות בערך?" שאלתי, מתחיל לפתח תקוות. היא חשבה מעט, הסמיקה קלות אפילו וחייכה אליי חיוך נעים ואז לבסוף אמרה. "בסדר, עוד עשרים דקות בגן ההוא" ואז החלה ללכת ואני עצרתי, מחכה קצת ואז מסתובב ופונה אחורה, חוזר לחדר.
השעה הייתה עשרה לשש בערב כשנכנסתי לחדר.
תיקנתי את האיפור שנמרח מעט וזרקתי על עצמי חולצה חדשה בצבע שחור שכמו האחרות הייתה מקושקשת. התזתי על עצמי כמה שפריצים מהבושם שעמד על השיש בחדר האמבטיה, סידרתי את השיער ואחרי מבט בוחן בהשתקפות הכנסתי את הפלאפון לכיס המכנסיים, לבשתי קפוצ'ון לבן שתאם לנעליים ויצאתי החוצה, מכניס את כרטיס החדר אל כיס הג'קט.
נעמדתי מול דלת המעלית שכעת נעצרה בקומה השנייה, עד שתגיע לקומה שלי, הקומה השמינית, זה ייקח זמן.
בין רגע סטיתי מהרעיון של לחכות למעלית ופניתי אל המדרגות הצדדיות, שמעתי את דלת חדר המדרגות נטרקת ואני כבר קומה שלמה מתחת, יורד במדרגות שתיים-שתיים בקפיצות קלות.
הוצאתי את כובע הגרב השחור מכיס הקפוצ'ון ושמתי אותו על הראש בדרכי למטה, לא מאט את הקצב, הוצאתי את משקפי השמש השחורות והגדולות מתוך המעיל המחמם שהיה עליי ושמתי עלי, בעוד שהמשקפיים כיסו חלק גדול מפניי.
יצאתי מחדר המדרגות ועברתי בזריזות דרך הלובי, יוצא אל מחוץ לבית המלון, הגעתי לגן הקרוב בו קבענו להפגש אחרי כמה דקות נוספות של הליכה מהירה.
התיישבתי על ספסל לבן, מדליק סיגריה ומתחיל לעשן.
ואז אחרי מספר דקות נוסף הגיעה ג'יני.
היא לבשה מכנס ג'ינס צמיד ומעיל לבן לא ארוך שהגיע עד מותניה, למעיל התאימו זוג נעליים, מגפיים יותר נכון, לבנות עם עקב קטן וכובע צמר לבן, דמוי ברט, לראשה.
היא הגיעה מחויכת כמו תמיד, נעמדתי, חייכתי ובירכתי אותה לשלום. גונב חיבוק ונהנה מריח הבושם המתוק שנדף מצווארה ושיערה.
היא חייכה בביישנות, במבוכה ואז התיישבה על הספסל, התיישבתי לצידה, הוצאתי את קופסת הסיגריות והצעתי לה. "לא תודה, יש לי" היא חייכה והוציאה מתיקה הקטן קופסא לבנה ומתוכה הוציאה סיגריה דקה, מיהרתי להציע להדליק אותה עם המצית, היא חייכה והתקרבה מעט.
"אז, מה שלומך?" שאלה. "עכשיו מצוין" עניתי, מוריד את משקפי השמש ומחזיק אותם בידיי, היא חייכה שוב במבוכה, מקבלת צבע אדום ללחייה. "מה איתך?" שאלתי, היא נשפה את עשן הסיגריה. "הכל טוב" חייכה. "רק טוב?" שאלתי, מופתע מעט ודי מאוכזב. "טוב מאוד" תיקנה עצמה, צחקקתי קלות.
"אז תספרי משהו על עצמך" כיביתי את הסיגריה בעזרת הנעל. "קוראים לי ג'יני" היא צחקקה, חייכתי. "וחוץ מזה?" שאלתי. "יש לי אחות ועוד שתיים חורגות" ענתה לי. "מאיפה את?" רציתי לדעת עוד. "במקור מישראל ועכשיו אני גרה בגרמניה" הופתעתי לגלות שהיא מישראל ועוד יותר שהיא מגרמניה. "מה איתך?" היא חייכה במבט מתעניין, חשבתי שהיא מתלוצצת. "אני מגרמניה" צחקקתי. "מגניב" היא עצרה. 'רגע, היא באמת לא יודעת?' חשבתי לי. "מה את עושה בצרפת?" שאלתי. "עובדת" היא השיבה והמשיכה. "אבל אני עוד מעט חוזרת לגרמניה" היא שינתה את תנוחת ישיבתה ושאפה שוב את עשן הסיגריה עמוק לריאות. "מתי?" התעניינתי. "בעוד כמה שבועות, ליומולדת של אבא שלי" סיפרה. "עם מי את גרה?" רציתי לדעת עוד עליה, היא סקרנה אותי. "עם אבא שלי ואמא שלי ואחותי" היא התעטשה. "לבריאות" נפלט לי בגרמנית. "תודה" ענתה, גם כן בגרמנית. המשכנו לדבר, היא סיפרה עוד על עצמה ואני סיפרתי על עצמי, מלבד פרט קטן- הלהקה והפרסום.
עם הזמן התקרבנו. "וואי ממש קר" היא פלטה לפתע. "רוצה חיבוק?" חייכתי, היא הסמיקה קלות והתקרבה לידיי הפרושות. "יש לך ריח טוב" היא אמרה, כשראשה קרוב לצווארי. "תודה" הרגשתי את הבטן שלי מתהפכת.
ליטפתי במספר אצבעות את פניה, היא הרימה את ראשה וחייכה. העברתי עוד אצבע על לחייה וחייכתי קלות, התקרבתי בזהירות, משתדל לא לטעות בצעד אחד.
התקרבתי עוד, סנטימטרים ספורים מפניה הבהירות והמנומשות. עיניה נעצמו וגם היא התקרבה אליי, עצרתי לשניה, סוקר את פניה ואז התקרבתי, מתחיל נשיקה, מחייך קלות.
לאחר מספר שניות הרגשתי את הפלאפון רוטט נמרצות, עצרתי את הנשיקה. "הלו?" שאלתי לאחר התנצלות לפני. "מה?" לא הבנתי. "טום, מה איכפת לך?" שאלתי בגרמנית. "אני עוד קרוב למלון" ליטפתי את ידה של ג'יני. "לא אל תדאג, אני לא רחוק, טוב אני, טוב, אני אגיע" סיימתי את השיחה.
התיישבתי חזרה על הספסל, מוציא את חפיסת הסיגריות, ג'יני התיישבה לצדי. "אתה הולך?" שאלה. "כן, עוד מעט" עניתי. "משהו קרה?" חייכה והניחה את ידה על רגלי. "אחי התקשר ודיוויד, ה-" אמרתי ועצרתי לרגע. "הדוד שלי, צריך לראות אותנו" החזרתי. "משהו רציני?" היא שאלה במבט שתאם לשאלתה. "אני לא חושב" המשכתי לעשן. "בואי שניה" אמרתי לעברה, מתקרב קצת. "אה?" שאלה. "קטעו אותנו באמצע משהו" חייכתי, היא חייכה גם. הסיגריה שהספיקה להדליק הלכה ודלקה והאפר הצטבר, היא החזיקה את הסיגריה הדקה, כך גם אני, מזיז אותה הרחק.
העברתי עוד יד לאורך פניה והתקרבתי לנשיקה.
התחלתי להכניס את לשוני אל פיה, היא אישרה ופגשתי את לשונה, המשכנו להתנשק שוכחים מהסיגריות, מטום או מכל דבר אחר, אנשים הלכו ועברו, חלק נעצרו למספר רגעים והמשיכו הלאה.
הפסקנו. "טוב אני חושבת שכבר מאוחר לך" היא חייכה, מלטפת את רגלי. "ככה את רוצה שאני אלך?" צחקקתי. "לא, ממש לא" אמרה במרץ. ממשיכה להעביר את היד על רגלי. "טוב" סיננתי, מעמיד פני נעלב. "באמת שלא, נו סליחה, איך אפשר להוכיח לך שלא התכוונתי?" היא נלחצה באמת. "נגיד קצת חיבה?" רמזתי, היא חייכה חיוך שובב כזה, התקרבה והחלה לנשק את השפה התחתונה שלי, התחלתי לשתף פעולה, מתחילים נשיקה נוספת, מגרה ורטובה.
"תקשיבי אני חייב ללכת, אחי מציק לי" אמרתי ברגע שסיננתי שוב שיחה נכנסת ורוטטת במיוחד מטום. "אה, אוקיי" פלטה. "שמעי, אם תרצי, תגיעי לחדר 804 בסביבות עשר וחצי או אחת עשרה, אני אהיה שם" הזמנתי אותה לחדרי. "אני אחשוב על זה" חייכה. "הוגן למדי, תחשבי" חייכתי חזרה.
נעמדתי מתוך כוונה ללכת ושמתי לב שג'יני מתקרבת מעט קדימה, להפרד לשלום. "למה נראה לך?" צחקתי ותפסתי בידה, היא נעמדה מחייכת. "אני רוצה גם חיבוק" תפסתי במותנה, היא חייכה חיוך חושף שיניים והתקרבה, מחבקת אותי, עטפתי את גופה הצנום עם ידיי.
עמדנו כך מחובקים, באוויר הקר הנושב באמצע פריז.
לאחר עוד מספר רגעים בהם נפרדנו התחלתי ללכת לחדר שלי.
"וואו טום מה אתה רוצה?" הרמתי קלות את קולי לאחר שטלפון החדר לא הפסיק לצלצל ונאלצתי לענות. "כן אני כבר בחדר שלי, אני מתארגן ומגיע, טוב" אמרתי לאחר ששאל היכן אני כעת.
המשכתי לארון הבגדים, בודק עצמי במראה, מוריד נעליים ומחליף לנעלי ספורט שחורות.
הלכתי לחדר האמבטיה, משפריץ על עצמי בושם שפעפע באוויר כעבור זמן מה.
יצאתי מהחדר והלכתי שמאלה, במקום ימינה, לכיוון חדרו של דיוויד.
הולך מהר ומתחיל להביט על מספרי החדרים כשכבר הרגשתי שחדרו קרוב. מספר דפיקות קלות על דלת העץ שהדהד במסדרון השקט.
"מי שם?" שמעתי קול מוכר הדובר באנגלית לקויה בה נשמע המבטא הגרמני. "ביל" החזרתי, שמעתי את פתיחת מנעול הדלת הבהירה ואז היא נפתחה.
"היי" אמרתי בחיוך ונכנסתי פנימה. "איפה היית?" שאל דיוויד בקול תוקפני מעט. "ישבתי עם מישהו, עסקים וזה.." החזרתי. "איזה עסקים בדיוק?" דיוויד לא ניסה להסתיר את החדש שנשמע בקולו. "לא משנה, מה רצית?" המשכתי לסלון, מחייך אל שאר החבורה ומברך את פניהם לשלום.
התיישבתי על ספה, לצידו של טום. "טוב בנים תקשיבו, בעוד שבוע וחצי בערך אתם תצאו לחופשה, אני אישית מעדיף שתחזרו ישירות לגרמניה ותישארו שם" אמר, מתייחס בעיקר לטום שתכנן לנסוע לארה"ב. "כמה זמן נהיה בחופש?" חייכתי. "בסביבות החודש, אבל יהיו לכם מספר ראיונות בזמן הזה ואני אשמח אם תהיה לכם השראה לכתוב משהו" חייך ברכות.
דיוויד המשיך להסביר על החופשה וכל מה שיבוא אחריה, הבטתי על השעון שבצג הפלאפון. השעה הייתה כבר רבע לעשר בערב והתחלתי להתפלל שדיוויד יסיים לדבר ברבע השעה הקרובה.
"טוב אז בקצרה, מחר תסתובבו אולי בעיר עם זאקי או משהו, בצהריים אני צריך שתגיעו לאולפן הזה" אמר ורשם כתובת על פתק לבן וקטן והביא אותו לגוסטב. "בשעה שלוש מתחילים ראיון נוסף על ההופעות שלכם בצרפת ועל שהותכם פה, אז אם תדעו מספר מילים בצרפתית זה לא יזיק" סיכם את הרצאתו האחרונה. "סבבה" אמרנו ביחד.
דיוויד אמר עוד כמה משפטים, מסביר מה נעשה באולפן וכשסיים חייך ואיחל לנו לילה טוב.
קמתי בזריזות, נפרד מהבנים, יצאתי מהחדר החם אל מסדרון החדרים הקריר, מוציא את הפלאפון ומגלה שהשעה עשר ורבע. התחלתי להגביר את הקצב במחשבה שהזמן טס ועברה חצי שעה שלמה.
הגעתי לדלת חדרי, מוציא את הכרטיס המגנטי ופותח את הדלת. רצתי במהירות אל הסלון, בעוד שדלת החדר נטרקת אני מתחיל לסדר את הבגדים הזרוקים, מסדר את המיטה ופותח את החלון לרווחה- כדי שהחדר יתאוורר מעט.
הורדתי את החולצה אחרי שסיימתי לסדר והוצאתי חולצת טריקו לבנה, לבשתי אותה, לא לפני שהשפרצתי על גופי דאודורנט ובושם על צווארי.
הורדתי את הנעליים, הגרביים ולבסוף המכנס.
מצאתי מכנס סקיני אפור מעוצב ולבשתי אותו, גורב גרביים שחורות והולך למראה, בודק את השתקפותי בה, מסדר את האיפור והשיער, נועל את הנעל הראשונה ושומע מספר דפיקות חלושות בדלת, הזדרזתי לנעול את הנעל השנייה ומיהרתי לכיוון הדלת.
"היי" אמרתי מתנשף קלות. "היי, הפרעתי במשהו?" ג'יני עמדה בפתח דלת החדר ושאלה כמתנצלת. "ממש לא!" מיהרתי לומר.
היא חייכה. "בואי תיכנסי" נזכרתי שהיא עומדת בכניסה, הרגשתי ממש מטומטם. היא חלפה על פניי, ממשיכה לכיוון הסלון.
גל בושם שריחף אחריה הפנט אותי.
סגרתי באיטיות את הדלת, מתחיל ללכת אחריה. היא ישבה על המיטה בוחנת את חדרי.
"מה דוד שלך רצה?" היא חייכה ברכות. "אה סתם, להגיד שאנחנו חוזרים הביתה בעוד שבוע וחצי בערך" הורדתי את הנעליים והתיישבתי בישיבה מזרחית לצידה. "תרגישי בנוח" הוספתי ברגע שראיתי שג'יני יושבת לחוצה ולא משוחררת. "תודה" חייכה את חיוכה הכובש.
כעבור זמן מה היא התיישבה כמוני, ישבנו אחת מול השני.
המון מחשבות רצו במוחי וברובן רציתי לספר לה על הלהקה ודיוויד וכל השאר, אבל החלטתי שעדיף ככה.
"רוצה לשתות משהו?" שאלתי, עומד ליד המקרר הקטן. "לא, תודה" הרגשתי שהיא עוד מתביישת. "אני מתעקש" חייכתי והצעתי בשנית, היא הסכימה לשתות קולה, הוצאתי שני בקבוקי זכוכית והתיישבתי לידה.
"אז מה את מספרת?" שתיתי שלוק מהקולה הקרה והמוגזת. "אין ממש האמת, אני עוד מעט חוזרת הביתה" חייכה ולגמה גם היא. "באמת? מתי?" שיניתי את תנוחת ישיבתי. "בערך עוד שבועיים, לאבא יש יומולדת אז אנחנו חוגגים" היא סידרה את שיערה. "ואת חוזרת לצרפת אחרי זה?" שתיתי שלוק נוסף. "יכול להיות, אבל זה עוד לא סגור" שתתה גם היא. המשכנו לדבר, הזמן המשיך לעבור, היא סיפרה לי עוד על עצמה ואני הוספתי מספר פרטים על עצמי.
"קר לי" אמרה ורעד קל עבר בגופה, כך שנעה בצורה מצחיקה, צחקקתי. "מעוניינת באיזה חיבוק?" חייכתי. היא הנהנה והתקרבה אלי, מחבקת את גופי ושמה את ראשה על החזה שלי, נזכרתי במאיה.
'תוציא אותה מהראש' קול בראשי אמר לי, כרכתי את ידיי סביב גופה הצנום והתחלתי ללטף את גבה. היא הרימה את ראשה וחייכה, העברתי לשון על שפתיי והתקרבתי אל פניה, התחלתי לנשק אותה, מעביר את ידיי על פניה הלבנות והמנומשות.
הרגשתי את שיניה נושכות את שפתיי בצורה חלושה וקלה, חייכתי והכנסתי את לשוני אל פיה, מתחיל לשחק עם לשונה.
המשכנו להתנשק עד שדפיקה בדלת הפריעה לנו בגסות, התנתקנו כמעט מיד, למרות שלא רציתי לקום נעמדתי על רגליי וסידרתי את החולצה שעלתה מעט. "כבר בא" חייכתי אליה, היא הנהנה בראשה, ניגשתי לדלת. "מי זה?" שאלתי באנגלית. "פתח כבר טמבל" שמעתי בגרמנית לחוצה. פתחתי את דלת החדר וטום עמד שם מתנשף, הוא דחף אותי הצידה ונכנס פנימה, סגרתי את הדלת, מסתובב ומנסה בו זמנית לעצור אותו. "טום, צא החוצה" ביקשתי, אבל הוא לא הקשיב, כצפוי. הוא המשיך להתקדם בהמשך המסדרון. "מה אתה עסו- אוה, שלום לך" הוא אמר באנגלית, פתאום נהיה לי חם.
"ביל שובב שכמוך" טום אמר לי בגרמנית, מרים גבה וצחקק. "טום, היא מדברת בגרמנית" אמרתי, חושבת שאחי די טיפש, הבטתי בג'יני, היא הסמיקה וכבר ישבה בצורה הראשונית בה ישנה כשרק הגיעה לחדר.
"שלום, אני טום" אמר אחי והתיישב קרוב לג'יני. "היי, טום" היא חייכה והושיטה את ידה ללחוץ את ידו. "איך קוראים לך?" שאל, למרות שרוב הסיכויים שכבר הבין מי זו ומה שמה.
"ג'יני" ענתה והסתכלה עליי. "מה באת?" התיישבתי מולם על הספה הבהירה. "היה לי משעמם" הוא אמר. כמה שרציתי שהוא יעוף מהחדר עכשיו. "ובגלל זה באת? בלי להתקשר קודם?" התחלתי להתעצבן. "כי לא חשבתי שתהיה באמצע משהו" טום חייך והביט לכיוון ג'יני. "שיהיה" אמרתי, מנסה לחשוב על דרך להוציא אותו מהחדר. "אה, ביל, דיוויד דיבר איתי ואמר שאמא תחכה בשדה התעופה גם" טום פצה את פיו לאחר שתיקה מביכה. "מי זה דיוויד?" מיהרה ג'יני לשאול. "אה, הוא ה- " התחיל טום לומר. "הדוד שלנו" מיהרתי להשלים, אחי הביט בי בצורה מוזרה אך לא אמר דבר. "אוקיי" משכה ג'יני את המילה, לא מבינה למה התפרצתי לדבריי טום.
ישבנו עוד קצת וטום לא הפסיק להעביר ערוצים בטלוויזיה, השעה כבר הייתה אחרי חצות.
"טוב אני חושבת שאני אלך" אמרה לפתע ג'יני, שנראתה מאוכזבת מעט. "לילה טוב" אמר טום, לא מזיז את מבטו ממכשיר הטלוויזיה. "אני אלווה אותך" הזדרזתי להגיד, בעודי קם מהמיטה.
היא התחילה ללכת לכיוון הדלת, נפרדת שוב מאחי. "שב פה" אמרתי לו בחצי לחישה כשרצה לקום, הוא עשה פרצוף מוזר אך התיישב בחזרה במקומו.
יצאנו מהחדר, הולכים לכיוון המעלית. "מצטער על זה" אמרתי אחרי מספר רגעים של שתיקה מביכה. "לא, זה בסדר" היא אמרה בכנות. "לא, זה לא" אמרתי, המשכנו ללכת אחת ליד השני, בעדינות רבה תפסתי את תחילת האצבע שלה, היא לא התנגדה וכך לאט-לאט ידי השמאלית וידה הימנית היו משולבות. הלכנו עוד קצת מעבירים אצבע על יד השני מידי פעם, הגענו למעלית, היא כבר הייתה בקומה שלנו כך שנפתחה כמעט מיידית, נכנסנו לתוכה ונעמדנו קרוב לקיר, היא נשענה עליו וידינו עדיין משולבות, התקרבתי.
גופי היה על גופה, ליטפתי את ידה השמאלית והעברתי את ידיי למותניה נישקתי אותה נשיקה קלה, שהלכה והפכה לצרפתית ובלי לשים לב הדהד קול נשי באוזניי שאמר "ברוכים הבאים לקומת הכניסה" התנתקנו ומיהרתי לשים את הקפוצ'ון על ראשי. "בואי מהר" אמרתי ומשכתי בידה, הלכנו מהר עד שיצאנו מהבניין, היא כנראה לא הבינה מה קרה, אך נמנעה מלשאול שאלות מיותרות.
הלכנו לכיוון אליו הובילה ג'יני. "תגיד ביל, אתה רוצה לבוא ליומולדת של אבא?" שאלה לפתע. חשבתי על הרעיון ואז חשבתי גם על זה שאולי אוכל להוציא את מאיה מראשי ובאמת התחלתי לחבב מאוד את ג'יני. "אתה וטום כמובן" אמרה לאחר שהתמהמתי בתשובה, לא ידעתי איך להבין את הצעתה בקשר לטום, אך הסכמתי. "יופי, אז אני אתקשר אליך כבר כמה ימים לפני" היא אמרה נמרצות וסומק קל כיסה את פניה.
"התגעגעתי לגרמניה" אמרתי לניקול, בעודי מחזיקה את מקס ליד החלון בבית המלון שהשקיף על העיר המושלגת.
"כן, גם אני" הסכימה איתי ומזגה מים שכרגע רתחו אל שתי הכוסות שעמדו על השיש, שהכילו קפה גרוס.
התיישבתי בשולחן, מול אחותי, לא לפני שהנחתי את מקס על הרצפה, שמהירות הלך ועלה על המיטה בקושי קל.
הטלוויזיה הייתה דלוקה על אחד מערוצי הילדים שדיברו בשפה הגרמנית ומקס, למרות שלא הבין את השפה, ישב וצפה בתוכנית. "מחר היומולדת" הזכירה ניקול, התפלאתי לגלות באיזו מהירות חלפו ארבעת הימים האחרונים, אותם בילינו בטיולים עם מקס ברחבי העיר.
אבא שלי, שהתלהב למדי לגלות שיש לו נכד ראשון, לא רצה לבזבז זמן נוסף והִרבה לבלות עם מקס, שגם שמח על סביו "החדש".
השעה כבר הייתה חמש בערב והחשכה החלה לכסות את פני העיר, אור ורוד התפרש על קו המים שכעת קפאו.
"ארוחת ערב בשש או בשבע?" שאלה ניקול, שעד עכשיו הייתה עסוקה בשתיית הקפה ובהייה בנוף המושלג. "רוצה בסביבות שש וחצי?" חייכתי אליה ולגמתי לגימה נוספת מהקפה החם.
היא הסכימה ולאחר שסיימה הלכה לכיוון הדלת המקשרת בין החדרים ונכנסה אל חדרה. "אמא, אפשר לדודה?" מקס שאל אותי לאחר שכנראה הפסיק להתעניין בבובות פרוותיות מזמרות בשפה לא מוכרת ושונה.
"אתה רעב?" שאלתי לפני ההסכמה, הוא הנהן במרץ לשלילה. "טוב אז אתה יכול ללכת" אישרתי.
הוא חייך ודפק בדלת המקשרת, הדלת נפתחה וניקול עמדה שם, הביטה מטה ולאחר מלמול מוזר ומצחיק הרימה את מקס המחייך. "הוא רוצה אלייך" אמרתי ושטפתי את הכוסות הריקות מקפה במטבחון הקטן. "בכיף" חייכה.
הדלת נטרקה חלשות, סידרתי את החדר בקלילות והוצאתי את הבגדים שאלבש, הנחתי על המיטה שמלה שחורה, מקושטת באבנים קטנות שהחליפו את צבען עם התחזקות או החלשות האור.
הנחתי לצד השמלה הקצרה יחסית גרביון שחור והוצאתי מגפי עקב באותו הצבע, הנחתי את כולם אחד ליד השני לרוחב המיטה והלכתי אל השידה שהכילה את בגדיו של מקס.
הוצאתי מתוכה מכנס ג'ינס וחולצה לבנה בעלת שרוול ארוך.
הלכתי אל הדלת המקשרת ודפקתי עליה, כעבור מספר שניות ניקול עמדה בפתח. "באתי לקחת את מקס" חייכתי. "מקסי, בוא אמא פה" היא אמרה לו והוא יצא בריצה מחדר המקלחת.
"ניק, תתארגני" אמרתי בעודי יוצאת מהחדר כשמקס לפניי. "למקלחת" אמרתי צוחקת, הוא הלך ישירות למקלחת ואני אחריו. הורדתי את בגדיו והוא נכנס אל האמבטיה הלבנה.
קילחתי אותו במהירות והוצאתי אותו עטוף במגבת אל חדר השינה.
שמתי אותו על המיטה, מלבישה לו תחתונים וגרביים, הלבשתי אותו כמעט מיד אחר כך בג'ינס הארוך ובחולצה הלבנה.
דפקתי בדלת שהייתה בין החדרים שלי ושל ניקול, היא פתחה אותה לבושה בחלוק לבן ומגבת תואמת לראשה.
"מוכנה?" שאלה אותי. "לא, הרגע סיימתי עם מקס, שמרי עליו בזמן שאני מתקלחת" ביקשתי, היא הסכימה וקראה למקס שיגיע אל חדרה.
נכנסתי למקלחת, מורידה בגדים ונכנסת לאמבטיה, התקלחתי בזריזות ואחרי עש דקות יצאתי מהמקלחת.
לבשתי את הלבנים, לאחר מכן את הגרביונים ואז את השמלה הרחבה שחשפה כתף אחת קלות.
הלכתי אל הדלת שכבר הייתה פתוחה ונכנסתי לחדרה של ניקול, היא עמדה עם המחליק השחור שלה מול המראה, בזמן שמקס ישב על המיטה.
"איזו כוסית" חייכה ניקול. "תודה, תראו מי שמדברת" אמרתי אחרי שראיתי שהיא לובשת ג'ינס בהיר שישב על גופה בצורה מדהימה וחולצה שחורה שהתאימה לה בדיוק, מגפונים שחורים עם עקב גבוה היו לרגליה והיא בדיוק עשתה קוקו גבוה ושחור.
"תודה" צחקה. "טוב אני רק מתאפרת ואני מוכנה" אמרתי לה. "כן גם אני" ענתה.
הלכתי לחדרי והתאפרתי בזריזות, סידרתי את שיערי ולקחתי את הג'קט של מקס ואת נעליו והלכתי לחדר הסמוך.
נעלתי את נעליו של מקס והלבשתי לו את ג'קט הג'ינס, ניקול כבר התארגנה ויצאנו לחדר האוכל.
"הדג היה מעולה" אמרתי לניקול כשכבר עמדנו בכניסה לחדרים. "כן" הסכימה, מקס היה על ידיי והוא היה עייף מאוד על סף הרדמות. "לילה טוב" אמרתי לה. "איזה לילה טוב? אני יוצאת" היא צחקה. "תהני" חייכתי ופתחתי את דלת החדר. "תודה, תישני טוב" חייכה חזרה ואיחלה 'לילה טוב' נוסף.
נכנסתי לחדר, סוגרת את הדלת בשקט אחריי. השכבתי את מקס במיטה וחלצתי את נעליו והורדתי את בגדיו, משאירה אותו בתחתונים.
כיסיתי את גופו החשוף בשמיכה החמה והלכתי לשירותים.
הורדתי את הבגדים ולבשתי חולצה לבנה רחבה, אוספת את שיערי עם גומיה.
הורדתי את האיפור ואז גל דמעות תקף אותי. נזכרתי בימים בהם יצאתי לבלות עד אור הבוקר, בלי מחשבות מרובות על היום למחרת. נזכרתי באדם שאהבתי, בביל.
איך טעיתי כשנפרדתי ממנו בגלל כריס, האמרגן.
אני עד היום עוקבת אחריהם בחדשות, כמה שזה נשמע מפגר – אני עוד אוהבת את ביל.
שטפתי פנים והלכתי לכיוון המיטה.
הבוקר הגיע כלכך מהר, כאילו לא עברו שבע וחצי שעות, אם לא מקס הייתי נשארת במיטה לישון עוד כמה שעות טובות.
יום ההולדת של אבא הגיע, דפקתי על דלת חדרה של ניקול, הדלת המקשרת נפתחה ומולי עמדה אחותי שנראתה גרוע יחסית והיה ברור שעבר עליה לילה לא קל, צחקקתי והיא הביטה בי במבט מוזר בגלל שרוב הסיכויים ניסתה להבין מה מצחיק. "מה עבר עליך?" שאלתי, לא מפסיקה לצחוק.
"סתם.." אמרה ופיהקה. "מתי הלכת לישון?" שאלתי, מציצה אל תוך חדרה. "בסביבות ארבע וחצי" היא הסתובבה, הלכה אל המיטה וצנחה עליה.
הסתובבתי אל המיטה, מקס ישב עליה וצפה בערוץ הסרטים המצוירים הגרמני שהדלקתי לו קודם לכן.
נכנסתי אל החדר של ניקול, קפצתי עליה והתחלנו לצחוק, היא זרקה עלי כרית, החזרתי לה עד שמקס הגיע, נהנה מהמצב רוח והשמחה, הוא קפץ על המיטה והתחלנו לשחק איתו.
עצרתי את מלחמת הכריות הקטנה שניהלנו והתיישבתי על מיטה הלבנה בעלת הסדינים הקרים.
"באיזה שעה צריך להיות אצל אבא?" ניקול צעקה אלי מחדר המקלחת. "בשמונה בערב" עניתי. "טוב, נלך לאכול?" היא שאלה אחרי שיצאה מהמקלחת, מצחצחת שיניים עם המברשת הורודה שלה.
"כן נתארגן שלושתנו ונלך" אמרתי מחייכת והעברתי יד בשערו הזהוב של מקס.
קמתי מהמיטה שכבר התחממה.
ניקול מלמלה משהו מוזר שלא הבנתי בלל משחת השיניים, לקחתי את מקס על ידי, הלכנו לחדר שלנו, הנחתי את מקס על הרצפה והוא הלך לשטוף פנים ולצחצח שיניים ואני נשארתי בחדר לסדר את המיטה ולהוציא את הבגדים שנלבש.
לבשתי ג'ינס שחור וחולצה אדומה, התאמתי אליה את הנעליים האדומות שלי, הוצאתי את בגדיו של מקס ושמתי אותם על מיטה, הוא יצא מהמקלחת והתיישב עליה.
עזרתי לו להתלבש ואחרי חמש עשרה דקות נוספות ירדנו שלושתנו לארוחת הבוקר.
"מזל טוב!" אמרתי ביחד עם ניקול, בעודי מחזיקה את ידו של מקס והוא עומד לפנינו.
נכנסנו אל הסלון הגדול שכבר היה מאורגן וערוך עם בערך עשרה אנשים שונים שלא הכרתי.
אבי חיבק את שלושתנו ואז הרים את מקס על ידיו וחייך. "בואו תכנסו" הוא אמר לשתינו ונכנס פנימה עם מקס שהיה על ידיו. "שלום! איזה כיף שבאתן!" חייכה גי'ני וקפצה עלינו, מחבקת אותי ואת ניקול. הסתכלתי מסביבי, אבי הציג את מקס בפני כל המוזמנים. "ואלו הן שתי הבנות שלי" חייך כשהתקרבנו. חייכתי חיוך חושף שיניים והצגתי את עצמי בפני האנשים שעמדו מולי.
אחרי הרבה ברכות התיישבנו סביב השולחן הערוך, התיישבתי בין ניקול לבין ג'יני ומקס ישב עלי.
"למה יש ארבעה כיסאות ריקים?" שאלה ניקול. "צריכים להגיע מספר ידידים שלי" חייכה ג'יני חיוך מרוצה.
"תעבירי את המים בבקשה" ביקש אבי. מזגתי לו כוס מים והקנקן התרוקן. "תביאי אני אמלא" אמרה ג'יני. "לא זה בסדר, אני אלך" אמרתי.
לקחתי את קנקן המים ומספר צלחות מלוכלכות, הולכת למטבח וממלא את הקנקן.
שמעתי צלצול בדלת וקלח עוד כעשר שניות עד שהקנקן התמלא במים קרים סרקתי לתוכו מספר רב של קוביות קרח. "שלום, תיכנסו תיכנסו" שמעתי את ג'יני, נשמע קול נשיקה וארבעה קולות גבריים נוספו לקבוצת המוזמנים.
"מזל טוב" אמר אחד מהם, סידרתי את שיערי במראה שהייתה בדרכי לסלון, קיבלתי הודעה והוצאתי את הפלאפון מכיס מכנסיי, נכנסתי לסלון, שולחת תשובה להודעה.
הרמתי את ראשי ומולי עמדו מחובקים ג'יני וגבר שהכרתי כלכך טוב.
"ביל?" שאלתי, קנקן המים נפל ארצה.
"מה את עושה פה?" שאל אותי, הבטתי סביב, ניקול הייתה מבוהלת היא ישבה קפואה והביטה לכיוון הדלת, העברתי את מבטי לאותו כיוון, טום עמד שם לבן כסיד, לידם עמדו גאורג וגוסטב, שנראו מבולבלים למדי, חיוך קל עבר על שפתיו של גוסטב. "אתם מכירים?" שאלה ג'יני, שעדיין חיבקה את ביל.
מקווה שאהבתם (:
יאללה עד הפרק הבא, אל תתאיישו ממני ואל תפסיקו לחכות לפרקים
כי כשהם מגיעים באיחור - הם מגיעים כפולים D:
סופ.^ תפוז^מרושע (יחי הנוסטלגיה) 3>
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
סופ||Humanoid