סיפורים בהמשכים

היה זה שוב אותו בוקר ,כמו בכול בוקר כרגיל השמש זרחה וכרגיל כולם קמו לעבודה ..

בעיר ,עמוק בתוך היער היה מגדל , המגדל היה מוסתר עד שלא הבחין בו איש.

במגדל הגבוהה היה זה בוקר לא רגיל כמו לכולם .

יולנדה קמה מהמיטה ,שערה השחור והארוך גלש על כתפיה ועיניה הכחולות נצצו מדמעות .

יולנדה,שחייה את כול חייה לבד בלי אם ואב ובלי אף אחד שיהיה לצידה ,חייה בחדר הגדול והנעול ..

החדר היה כול כך גדול שנדמה היה שאפשר להיאבד בתוכו. יולנדה  חשבה לעצמה בליבה :''מדוע אני פה בכלל , מדוע  החדר הזה נעול ? מי אני בכלל מה אני עושה פה?,למה איני יכולה לצאת החוצה,לראות עולם? ''  הנערה כמעט והחלה לבכות אך לפני שדמעה ירדה מעיניה היא שמעה רשרוש ..

היא מהרה לחפש בחדר מאין הגיע אותו הרשרוש? היא חיפשה והלכה ובדקה עד שראתה ארון,ארון שלעולם לא עמד בחדר הזה ..

יולנדה התמימה פתחה את הארון ולא מצאה דבר בתוכו.

כמעט,חוץ מקופסה קטנה שעמדה בפינה ..

יולנדה החליטה לפתוח את הקופסה בכול זאת . כאשר היא פתחה את הקופסה המסתורית

היא מצאה בתוכו שני דברים :מפתח ומכתב..

יולנדה מיהרה לקחת את המפתח  ולפתוח את הדלת ,אך משהו אמר לה לקורא קודם את המכתב ..

יולנדה פתחה את המכתב בידיים רועדות והתחילה לקרוא בו :

ילדתנו היקרה:

היום את בת 17 מזל טוב לך ילדתי

אני ואבא החלטנו שזה הגיל המתאים שתדעי את האמת ,מדוע את כאן

בטח יש לך כול כך הרבה שאלות..

אז אני ינסה לענות לך על רובם לפחות ..

כשתקראי את המכתב הזה אנחנו כבר בטח לא נהיה   בחיים אבל אנחנו תמיד ניהיה איתך

בלב ואת תמיד תהיי בליבנו .

אני יתחיל מהתחלה , לפני  20 שנה אני ואבא שלך התחתנו

וקנינו בית . ואחרי 3 שנים נולדה לנו ילדה יפיפייה ,את!

היינו כול כך מאושרים ושמחים עד שיום אחד הגיעה שליח מאיזה מקום לא ברור

הוא חטף אותך ואמר שזה לטובתך בלבד ושהאנשים ה''רעים'' , האשלטים ככה קראו להם ,

לא יצליחו להגיעה אלייך ,כנראה שהאשלטים רצו משהו שאני ואבא היינו חייבים לשמור מפניהם אבל לא יכולנו לוותר על זה היינו מוכנים למות בשביל להציל את הדבר הזה שהאשלטים כול כך רצו

אבל עלייך תמיד הגנו

לכן שמו אותך פה כדי שאף אחד לא יוכל למצוא אותך ,יותר מזה אנחנו לא נוכל לספר לך את כול זה

תצטרכי למצוא לבד ...ביינתים יש מישהו ששומר עלייך פה כול הזמן אולי תכירי אותו בהמשך ,ג'ק.

עוד כמה דקות האשלטים  הולכים להוציא אותנו להורג אנו כותבים לך את המכתב הזה בסתר .

את רשאית לצאת החוצה בעזרת המפתח אבל תיזהרי,הם יכולים להיות בכול מקום בלי שתשימי לב

אנחנו תמיד נאהב אותך.

אמא,אבא !

יולנדה סיימה לקרוא את המכתב ודמעות זלגו מעיניה היא הבטיחה להוריה למצוא את מה שהם צריכים ,

למצוא את כול האמת ולהחזיר את המצב לקדמותו !

היא לקחה את המפתח והכניסה אותו לחור המנעול ,פתחה את הדלת וסוף סוף יצאה החוצה ..

כול מה שראתה היא מסדרון ארוך ארוך שבקושי היה אפשר להבחין במדרגות בסוף ..

היא התחילה ללכת במסדרון וראתה המון תמונות בדרך .. פתאום ראתה דלת ..

דלת צהובה זוהרת שכמעט סינורה אותה  היא פתחה את הדלת וראתה בתוכה ספריה גדולה עם מלא ספרים ובאמצע עמד כיסא גדול מאוד ,שהיא התיישבה בתוכו כמעט שקעה בו מרוב שהיה ענק..

לפתע שמעה קול ''ילדתי ??''