נזכרתי באיזו תמונה שראיתי לפני כמה חודשים בבלוג אחר, ממש ממש כאילו זהה לתמונה שעכשיו יש לי בכותרת, מתחת לקוביות
(
)
באותו יום חשבתי : "וואי, כמה שהתמונה הזו מגניבה ונכונה ומצחיקה ועצובה", כי היא ממש כאילו... היא מן קשת כזו. כאילו, הבן אדם החל את דרכו בהזדקפות וממשיך את דרכו בהתעקמות, וגם הכלים שהוא מחזיק הולכים ומשתכללים והוא כאילו עבד להם... [אוף, כמה מילים חסרי משמעות בכמה שורות! אבל זה רק בגלל שבת המשפחה המרוחקת שלי מ' העלתה בי את החשק לדבר כמו רוב האנשים בעולם והרבה אומרים "כאילו". אוף- ממש בא לי מסנג'ר פתאום]
אז שיניתי בכלל את התמונה הראשית של הבלוג שלי, ובגלל שאני לא אוהבת להעתיק עשיתי שילוב של קוביות ושל התמונה הזו. הבלוג שלי הוא הרי מונופול מציאותי, וזה נורא קשור. אני לא הולכת להסביר פה. [אוף, כמה חבל שהחלטתי למחוק לפני כמה חודשים את כל החודש הראשון של הבלוג שלי. עכשיו אני בכלל לא יודעת מתי הוא נולד...]
אז בקיצור: אספתי לי כמה תמונות. עוד תמונות.
נזכרתי בתמונה שראיתי בעיתון באיזשהו יום, והיא ממש מעניינת בעיניי:
היא קצת מלפני הרבה זמן (שנת 2008. טוב, היא עוד לא הסתיימה באזרחי אבל היא עוד כמה ימים...), אבל גם ב-2009 נראה לי שהיא תוכל להיות רלוונטית. הטלוויזיה לאורך השנים הרוויחה הרבה יותר מאיתנו, ואנחנו סתם הפסדנו - היא ירדה במשקל ואנחנו עלינו! לדעתי זה ממש אדיר (האיור, כן?)
והנה עוד משהו בסגנון הראשון:
אבל זה לא משהו... סתם כזה מראה שכאילו עזבנו את הנשק ותפסנו את המשקאות הקלים (וגם את המשקאות החריפים אין לשכוח, אך באיור זה שמעל נראה כאילו האיש השמן אוחז במשקה של מקדולנס או איזו חברה בסגנון)
בקיצור:
זו התגובה שלי:
חיים שלנו בהחלט מעניינים.
מה שהכי עצוב, שכל יום אנשים יושבים מול הטלוויזיה והמחשב, וטוחנים חטיפים וג'אנק פוד.
במקום לעשות קצת ספורט, לצאת מהבית, נכון, זה לא רע קצת להיות במחשב וקצת בטלוויזיה, מותר, גם אני עושה את זה.
אבל להתנתק מהחיים זה ממש מוגזם.
זה מה שקורה לנו, מה קרה לעולם שבו היו הולכים ברגל למקומות? לא היה ג'אנק פוד והיו אנשים נורמאליים?
אם הייתי יכולה לשנות, הייתי עושה את זה.
-
כל מה שהוא כתב ללא ספק נכון.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
