אך היום, היום הזה שכולנו כמעט שחכנו שאף אחד לא מזכיר אותו..
חשוב לי מספיק כדי לכתוב אותו..
היום, לפני 66 שנים נפתחו שערי מחנה ההשמדה, אושוויץ ואחרוני הניצולים שוחררו.
אומות העולם החליטו להנציח את היום הקדוש הזה ולבחור בו כיום השואה הבין לאומי.
בכל העולם, ביום זה עורכים עצרות מכובדות.
הגדילה לעשות פולין האנטישמית והנציחה מיד עם שחרורה מהכיבוש
הנאצי את יום תחילת מרד וורשה, שקרוב ליום הזכרון שבארצנו,
כיום זכרון לשואה. כיום, העם ה"אנטישמי" החליט להצטרף ליום השואה הבינלאומי
וערך עצרת מכובדת במחנה השמדה אושוויץ. החברה מישראל,
נבחרי העם מצאו עוד סיבה לטיול. הנשיא בגרמניה, ראש הממשלה ונציגי הכנסת בפולין.
מנהיגי העולם לעומת זאת,
נשארו בארצותיהם ומכבדים את היום הזה בעצרות שהם עורכים בארצותיהם ובהן הם נוכחים.
ומה אתנו? איפה הנציגים שלנו? מה עם העצרות אצלנו?
יום זיכרון זה לא מופיע במקורות. אולי הגיע הזמן שיכלל ברשימת
ימי זכרון שיש לכבד כיום אבל לאומי?
אולי הוספת תאריך זה יאפשר ללמד על השואה יותר מיום אחד,
ולהעביר לילדינו בהרחבה תקופה חשובה זו בהיסטוריה שלנו.
תקופת הגבורה והסבל?
ומה עושה המחנכת הלאומית שלנו, הטלוויזציה? ערוץ 20
כהרגלו מקרין את הבית של האח הגדול ובו חגיגה, מוסיקה,
מיזמוזים, לבוש מינימלי. ממשיכים להקרין כאילו כלום. מדוע? ומה בערוץ 2?
העצרת מפולין הוקרנה בכל הערוצים בהם יש חדשות מפני שראש הממשלה שלנו נאם שם.
אנחנו עדיין מתרגשים מאירועים כאלה. ומה הלאה? אחרי החדשות של שעה שמונה,
סרט על מחנה השמדה סוביבור שנמחץ בין סיכום האח הגדול לבין סיינפלד,
שמוקרן מי יודע איזה פעם. אני מאד אוהבת את סיינפלד, אבל דחילק, למה היום?
רק ערוץ הממשלתי, ערץ אחד,
מקרין עד סוף השידורים תכניות המכבדות את יום השואה הבין לאומי.
אבל מי צופה בערוץ אחד?
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
נערה אופטימית D:
