אני לא מבין למה אנשים חושבים שלהיות לבד זה לא טוב.בד"כ אני יושב לבד בהפסקות.
(טוב נו, לא לגמרי לבד.
אני יושב עם החתול/ה "שלי")
אני יכול לראות שאנשים מסתכלים עלי בצורה מוזרה.
יכול להיות אפילו מרחמים....
מדי פעם מתקרב לעברי מישהו שאני מכיר ושואל אותי:
"למה אתה לבד?"
האמת? שאני לא יודע מה לענות לו.
יש מצב שאפילו אני לא יודע מה אני עושה לבד.
יכול להיות שזה בגלל שאני לא אדם שכ"כ רוצים להיות בחברתו, ואם אני מתקרב לקבוצת ילדים מהכתה אני מרגיש קצת נדבק.
כן. בעיקרון אני חושב שזאת הסיבה.
אין לי חבר אמיתי.
היה לי. לפחות חשבתי ככה.
בתחילת השנה די היינו ביחד רוב הזמן, כי לא הכרנו כ"כ הרבה אנשים.
אבל עם הזמן, הוא נהיה יותר פופולארי ואני? לא.
אולי הכרתי עוד כמה אנשים, אבל לא נהייתי מישהו שכולם רוצים להיות בחברתו, כמוהו.
עד יום חמישי שעבר הייתי כמו כולם: רציתי להיות איתו כל הזמן.
אבל אז ביום השני של הטיול השנתי הבנתי שאני לא רוצה להיות "עוד אחד שנדבר אליו",
אז פשוט הנחתי לו לנפשו, ואם הוא ירצה לדבר איתי אז שיבוא אלי. אני לא כזה עסוק...
ומאז, כמעט שבוע, בקושי דיברנו.
ואני נהפכתי להיות רשמית אאוטסיידר.
זה לא כזה נורא. אפילו מתרגלים לזה.
למבטים המוזרים, לקנאה, לשקט, לבדידות.
כן. זה אני.
אאוטסייד.