הצל של שעונים מעוררים על כונניות

וואו. באמת שלא הייתי פה הרבה זמן.

כ"כ הרבה ששחכתי ששיניתי עיצוב ושהחלפתי כינוי ל-סעמק (??).

גם קריאה קצרה של הפוסט הקודם מוכיח לי שהשתנתי יותר משחשבתי.

כנראה שעכשיו הבנתי את היופי שבבלוג: ברגעי המשבר שלך אתה נכנס לפה ופורק, והרבה זמן אח"כ מסתכל עליהם ומרים גבה.

אתה יכול לראות את השינויים שאתה עובר בחיים. אולי לא את כולם, אבל אולי את הבולטים שבהם - והכל באנונימיות מוחלטת.

אני די בטוח שחלק נכבד מהשינוי קרה בגללה. מי היה מאמין מה חצי שנה של זוגיות עושה לבן אדם (כמוני).

אנחנו ממש נהנים ביחד, ולא היה לנו אפילו ריב רציני אחד (הדבר הכי קרוב לזה היה "משבר החודש הראשון" הידוע).

אני חושב שמה שמייחד אותה מהחברה הקודמת למשל זה שהיא מקבלת אותי כפי שאני ולא רוצה לשנות אותי. אפילו את המשברים שלי (שהולכים ופוחתים) היא מקבלת בהבנה.

כמובן ששנינו לא נשארו אותו הדבר כפי שהיינו לפני מערכת היחסים, אבל לפחות יש לנו השפעה חיובית אחד על השנייה - אני מרגיע אותה כי היא קצת חננה-פרפקציוניסטית, והיא קצת מדרבנת אותי לעבוד קשה ולהצליח יותר בלימודים כי אני עצלן. גם היא  אומרת שנפתחתי יותר (:

אני יודע שהיא לא הכי יפה בעולם. אבל אתם יודעים מה? זה ממש לא אכפת לי. 

אנחנו מסתדרים מצויין ויש בנינו כימיה נהדרת. המשפחות שלנו גם כן מסתדרות מצויין.

הכל מצויין.