הצל של שעונים מעוררים על כונניות |
כינוי:
איש העולם הבא מין: זכר
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
דצמבר 2009
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | | 27 | 28 | 29 | 30 | 31 | | |
| 12/2009
... רק עכשיו שמתי לב שכ"כ הרבה השתנו. במיוחד ה"חברים" שלי משנה שעברה. הטלפונים אלי מפסיקים לצלצל, כי הם כנראה הבינו שאני לא רוצה להיות בחברתם יותר, ושפתחתי דף חדש במקום חדש. הרבה יותר טוב ככה, אבל עדיין זה קצת מוזר לי. עצם המחשבה שיש אנשים שיש סיכוי טוב שלא אראה אותם יותר, ושהם ממשיכים הלאה בלעדיי, מוזרה. אבל ככה זה צריך להיות. הרי כל שנה שעברה חיכיתי שאעבור רק כדי שלא אראה אותם יותר. ובלי קשר, בקרוב יהיה צריך להיות יום השנה שלנו. (כ"כ אירוני שזה גם יצא ביום הפטירה של אמא שלי...) מאז באמת השתנו כ"כ הרבה דברים. זה גם בזכות בית הספר החדש. אני מרגיש שינוי אדיר באישיות שלי רק מתחילת השנה. האווירה שם והמאמץ שאני צריך להשקיע שינו אותי לגמרי. אם בשנה שעברה היו אומרים לי שאחזור מבית הספר שכבר חושך בחוץ, לגמרי לא הייתי מאמין. היום זה נראה לי נורמלי... (טוב נו, לא עד כדי כך ><)
| |
|