משהו הדהים אותי, בשבוע האחרון.
כתובת המסנג'ר שלי מפורסמת בבלוג, ואני נהנית מכך. אנשים שרוצים לדבר איתי ואוהבים את הצורה בה אני כותבת או חושבת יכולים להוסיף אותי, ואני אאשר אותם ללא בעיה. זה הרי לא פייסבוק, אני לא חייבת להזדהות יותר ממה שפרסמתי בבלוג.
מישהו בשם יניב הוסיף אותי למסנג'ר ואישרתי אותו השבוע. הוא אמר שהוא רוצה לדבר איתי, אבל באותו הזמן הייתי עסוקה זה אמרתי לו שאני לא יכולה לדבר כרגע. הוא הסכים וביקש ממני לחזור אליו כשאהיה פחות עסוקה. אינני זוכרת באיזה שלב זה היה בשיחה הקצרה הזו, אבל הוא אמר שהוא היה מעדיף לדבר איתי בטלפון מאשר להתכתב איתי.
רגע, מה?! סליחה, אדוני, אבל לא פיתחנו שיחה, אין לי שמץ של מושג מי אתה, בן כמה אתה, ואם בכלל אני רוצה להיות בקשר איתך. לא הייתה לנו שיחה של חמש דקות, ואתה רוצה את מספר הטלפון שלי?! תסלח לי, אבל אני לא פרנואידית. יש משהו קצת מוזר בכך שאתה ישר רוצה את מספר הטלפון שלי.
ברגע שהוא ראה שאני לא מעוניינת, הוא ישר אמר שאני בטח לא רוצה וזה הגיוני כי אני בכלל לא מכירה אותו.
היום דיברנו שוב, במסנג'ר, כשהייתי על המחשב. הוא שאל אותי לשמי, ואמרתי לו את הכינוי שלי, ג'ומבי. הוא שאל מה כתוב לי בתעודת הזהות, והשבתי לו ושאלתי מדוע זה משנה, מדוע הוא צריך את השם שלי. הוא השיב לי שהוא רוצה לדבר איתי, ושאם אני לא מוכנה לגלות את שמי, הוא לא יודע מה יהיה בהמשך.
אני באמת לא מבינה מדוע השם ה"אמיתי" שלי חשוב כל כך בשלב זה. הרי גם זהו שמי, ואנשים בחיים מחוץ למחשב כן קוראים לי כך.
הוא אמר שהפעם הוא "יזרום" איתי, ושאל לעיר מגוריי. אמרתי לו שאני גרה באיזור השרון. מספיק טוב, לא? למה זה באמת חשוב שתדע את העיר בה אני גרה? אולי אתה רוצה לדעת גם את הרחוב, הבניין ומספר הדירה? אלו דברים כל כך לא חשובים כשאתה מדבר עם אדם. אני יכולה להבין אם אדם שואל אותי מאיפה אני אם אנחנו מארצות שונות. אבל לא להרפות אחרי שאני אומרת איזור? נו באמת.
הוא החליט לוותר, ואמר שהיה נחמד לדבר איתי. לא רציתי לוותר כל כך מהר, וניסיתי להסביר לו שזכותי לשמור על פרטיות בסיסית שכזו. שבימים כאלו שיש לי חברים שיודעים לפרוץ מחשבים, זוהי רק חובתי לשמור על עצמי.
הוא טען כי הוא רוצה לשוחח איתי, ובשביל לשוחח צריך לשאול כל מניי שאלות.
זה ממש עצבן אותי, כי בשביל לדבר לעומק או אפילו סתם, לא צריך לדעת מאיפה אני או מה שמי. אני מבינה שכן צריך לדעת מה גילי, ולכן הוא גם מפורסם בבלוג. צריך לדעת אם קוראים או מדברים עם מישהי בת 50 או 17, כדי להבין בערך מאיפה הדברים הללו מגיעים. אבל מה שמי קשור? מה מקום מגוריי קשור?
הוא וויתר, כי לא הייתי מוכנה לגלות לו את השם שמופיע בתעודת הזהות שלי, או מאיפה אני בדיוק בארץ.
הוא חשב שאני פרנואידית, אבל באמת, מי תהיה המטומטמת שתתן לאדם שהיא בחיים לא ראתה או אפילו דיברה איתו את המספר טלפון שלה?!
אני מכירה המון אנשים ברשת, אנשים שהכרתי דרך האינטרנט, ומנסיון, השם שלי לא יתרום דבר לשיחה.
יש כל כך הרבה מקרים של פדופילים ואנסים שמצאו את הקורבן שלהם באינטרנט. עכשיו, אני לא אומרת שהיניב הזה הוא פדופיל, אבל אם אני אתחיל לתת לכל אחד את מספר הטלפון שלי, או אגיד פרטים מזהים במיוחד אליי לכל אחד, הסיכויים שאני אאנס בסמטה חשוכה הם הרבה יותר גדולים ממה שהם עכשיו, לא?
מה כבר ביקשתי, להכיר אותו יותר לפני שאגיד לו את מספר תעודת הזהות שלי?
מה הרעיון בבלוג אם לא המסך שלפניך? אם לא ההיחבאות הזו?
אל תקראו לי פרנואידית, כי אני פשוט קצת יותר חכמה מילדה בת 12 שרוצה להביא את המספר שלה לכל גבר שיחפוץ בו.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
