אז זה לא שהזנחתי. ממש לא. פשוט לא הרגשתי צורך לכתוב פה, לפרוק.
אני עכשיו בכיתה י"ב, לאחר בגרויות החורף שלי וממש לפני בגרויות הקיץ. האמת, בדיוק לפני יומיים הייתה לי הoral בגרות וקיבלתי מאה סופי :)
כמובן, אני מי שאני, גם יש לי תיאוריה, או יותר נכון חשיבה מסויימת חדשה על אלוהים. אולי גם אפרט אותה מתי שהוא.
אבל לא בגלל זה אני כותבת פוסט. אני כותבת כי רע לי ורן (Ren) יצאה ודניאל כרגע משווקת את המסיבה שהיא מרימה בפסח במוסד כך שאין לי כל כך למי לספר, חוץ מלמקלדת.
בחודשיים האחרונים נוי וסביון הרבה ביחד, לבד. והן גם לא מוכנות לשתף על מה הן מדברות. עכשיו, זה לגמרי בסדר שמדי פעם את מעדיפה לשתף רק מישהי אחת ולא את כל החבורה (אנחנו איזה 7 בנות ב"חבורה"). אבל זה כבר יותר מדיי, אני וגם עדי מרגישות כאילו אנחנו לא קשורות ושהן מעדיפות אחת את השנייה על פנינו. וגם היום זה קרה, בשיעור הראשון של תושב"ע סביון בכלל לא נכנסה לכיתה אז אפילו לא ידעתי שהיא הגיעה, ונוי יצאה לאחר התפילה ללא סיבה ורק בהפסקה כשהסתכלתי מחוץ לחלון הכיתה, ראיתי אותן יושבות מדברות. וזה ממש לא מתאים לנוי להבריז!
זה ממש מרתיח שהן ככה כל הזמן ועכשיו גם ליעד איתן כנראה ב"סוד" ואני חושבת שזה משהו ממש חשוב שהן לא מגלות ודווקא אני, שמלא בנות לא רק בכיתה אלא גם בשכבה מכירות אותי כזאת שאפשר לדבר איתה ושאני יודעת לתת עצות! זה כל כך מכאיב...
(ו)גם לפני שבוע בערך החלטנו שצריך לעשות ביום חמישי הבא, הוא חמישי הזה, הוא היום. פתחתי אינבוקס בפייסבוק של שבעתנו ונידבתי את הבית שלי. החלטנו שנראה את הסרט של ההצגה שעשינו וכולנו נהיה שם. עדי חולה, וזה בסדר שהיא לא מגיעה. וסביון אמרה היום שהיא לא תגיע ולא הייתה מוכנה לפרט מדוע, נוי שלחה לי בשבע ורבע (הזמנתי את כולן בשבע) שהיא לא תוכל להגיע, וכששאלתי אותה למה היא פשוט ענתה שהיא לא יכולה. וכמובן, אם סביון לא מגיעה, אז גם ליעד לא תגיע כי היא דבוקה לה לתחת, והנה אני, בשמונה בערב עדיין מחכה שמישהי תגיע ומרגישה כל כך פתטית שניסיתי לארגן משהו.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
