לפני מספר שבועות, חזרתי למקום שלי, ליהודה וישראל.
חזרתי לאחר קצת דיכאון, פורים, גרמניה, ומעבר דירה. מוקי היה בדיוק באותו היום, היה נחמד.
-לכתוב הכל? למרות שיש לי חברים פה? לא נעים.. אבל הבטחתי לעצמי? עדיין, לא צריך לדעת הכל.. זה מביך! אבל.. הבטחתי לעצמי. מקום לפריקה, לא להסתתר-
בדיוק שבוע קודם התחלתי לקחת גלולות, וחוץ מכאבי הבטן שהיו לי כתופעת לוואי.. טוב, הייתי צריכה שחרור, מבחינה מינית.
כל כך קשה לי להתחיל לפרוק פה שוב.. כל כך הרבה זמן עבר.. ועוד במיוחד כשהחלטתי שלא אשים עוד מחסומים.
לא היה לי כל כך מצברוח לרדת למטה להופעה של מוקי, אבל בסופו של דבר די הכריחו אותי להיות שם כי ראו שאני יושבת בפינה לבד. הייתי שם בסביבות הרבע שעה וחזרתי לשבת בפינה שלי, להתחבר למסנג'ר ולדבר עם רן (Ren).
כשהסתיימה ההופעה, אנשים יצאו, ואיזה אחד התחיל איתי. ממש לא הטעם שלי, אבל הוא לא נראה רע, וממש הייתי צריכה איזה מישהו לנשק.. אלוהים, אני עד כדי כך שטחית?
אחרי כמה דקות שדיברנו, שאלתי אותו לשמו. הוא אמר ששמות לא חשובים. לא הייתי מטומטמת מספיק כדי ללחוץ עליו, ולא חשבתי שזה משנה באותו הרגע. דיברנו עוד קצת, והוא הבהיר שהוא רוצה אותי, וטוב, אני לא יודעת או רוצה להיות קשה להשגה. הבנתי שאני הולכת לסיים את הערב שלי איתו על איזה ספסל מתנשקים, וממש רציתי לדעת את השם שלו. שאלתי, והוא ענה לי שעומרי (או שזה היה עומר?).
אחרי כמה זמן שדיברנו בינינו ועם אחרים, הוא שאל אותי אם אני רוצה לצאת החוצה. אמרתי שאחר כך. באמת יצאנו אחר כך. הוא ליווה אותי לתחנת האוטובוס שלי, והתנשקנו/התמזמזנו/וואטאבר במשך כשעה. נתתי לו לגעת בי, הייתי צריכה את זה. כמובן שמבעד לבגדים. כשניסה מתחת לגופייה שלי, עצרתי אותו מייד. כשהאוטובוס השלישי שלי כבר הגיע, עליתי עליו. נהניתי מאוד, אבל ידעתי ורציתי שזה יהיה משהו חד פעמי, סטוץ. בכל זאת, איזה מן בת שמכבדת את עצמה תתן למישהו לנשק אותה שהיא מחבבת על הפעם הראשונה?
בשישי, התחברתי לפייסבוק, וראיתי שיש לי בקשת חברות. ממי? מאיזה ערבי שקוראים לו סאלים. נכנסתי לפרופיל שלו, ולהפתעתי הרבה זיהיתי בתמונה את מי שהייתי איתו יום קודם לכן. מה? סאלים? לא עומרי? ממתי יש ערבים ביהודה וישראל? נתתי לערבי לנשק אותי? לגעת בי? לחרמן אותי?
למה זה פתאום השתנה, כשפתאום גיליתי שהוא ערבי? מה השתנה?
אני תמיד זאת שתטיף שכל אדם שווה לאחר. גרמני לאמריקאי, ערבי ליהודי. לא צריך לשנוא אותם בגלל המוצא שלהם.
ופתאום, אני מסתייגת מכך שהוא ערבי? האם זה כי הוא שיקר לי?
לא. זה כי הוא ערבי. ובישראל, בנות לא מדברות עם ערבים, כי יש סיפורים של אנשים קרובים עם ערבים. כי בארץ ישראל, היחסים עם ערבים היא שונה מבחו"ל.
אין לי בעיה להיות ידידה של ערבים, למעשה יש לי חברה ערביה ואין יותר מתוקה ממנה. אבל חברה של ערבי? לתת לו לחשוב עליי בצורה מינית? לא.
מישהו יכול להסביר לי למה אני מרגישה כל כך צבועה?
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
