פאק עוד פוסט עצוב ודיכוני...
אבל פאק היא מתה,שוכבת בקבר...
וכול זה בגללי,בגלל המחשבות הפסימיות,בגלל הדיבורים...
הבת חווה שכול החיים תמכה בי,ודאגה שאני בסדר...
שלחה כסף לחגים וימי הולדת,נתנה ודאגה...
ובעיקר אהבה בלי סוף,ועכשיו היא שוכבת בקבר...
אני זוכרת איך ישבתי וראיתי הישרדות אם אחותי,
ופתאום אבא נכנס ואמר היא נפטרה.
איך הלב שלי צנח,איך כול האהבה פתאום בפופ נעלמה....
היא יותר לא קיימת חשבתי...
בכול רגע לבד בכתי,לא מול הורים ואחים כדי לא להעציב אותם עוד יותר...
חשבתי על זה המוות במשפחה מכה כול פעם....
לפני 16 סבא שלי נפטר משבץ...
לפני 8 שנים אח של אבא נפטר משחפת
לפני 7 שנים הבת של אח של אבא שלי נפטרה גם משחפת.
ועכשיו היא נפטרה מהסרטן המסריח והמזדיין הזה..
פאק מה נסגר?
החיים האלה פשוט הורסים אותך..
הדמעות מציפות את גרוני ברצון לבכות...
איך בהלוויה בכתי,ואיך דודה שלי בכתה...
דודה שלי לקחת את זה יותר קשה מכולם...
אני זוכרת שיצאנו מבית הקברות,איך דודה שלי אמרה לי:
"אמא אי פעם סיפרה לך איך היא טיפלה בי?"
"אימי נטשה אותנו,והיא הלבישה,והאכילה,וגדילה"
זה פשוט שבר אותי...
איך הבן אדם המדהים הזה מת?
היא תמיד טיפלה בנו,גידלה,האכילה,ופשוט דאגה...
איך היא?!
היא הייתה מלאך מגן עדן!!
שברגע אחד פשוט נעלם מהעולם הזה...
כנראה היא לא התאימה עליו,
היא הייתה מלאך,והעולם הזה היה השטן...
זה חרא עולם גאד...
ובאותו רגע שאבא נכנס ואמר שהיא נפטרה,
הבנתי שהאופטימיות שבי כבתה לעולם...
כי זהו המוות הכה מי יודע באיזה פעם....
מבחינתי האופטימיות מתה!!
אין דבר כזה....
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
ויקה החזריזרה הקשוחה והאפלה