לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה


הנה להקה של שחפים לבנים בחלון, עפים הם רחוק וגבוה מבלי להביט אחורה.

כינוי:  Mrs.m.

בת: 33





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


 
הבלוג חבר בטבעות:
 
3/2014

יאי.


ביום שבת הלכתי לישון ב11 וחצי בידיעה שיש לי פחות מ6 שעות שינה, אבל היה לי כיף ממש. העברתי את השעה בין 10 ל11 וחצי בחידוש המוזיקה של הנגן שלי, ועם הרגשה כללית כזאת שמחר הולך להיות יום מעולה. יום ראשון בהחלט היה יום מעולה. הוא התחיל בסמס מידיד שאני מתה עליו ולא דיברנו באיזור החצי שנה. הוא התייעץ איתי על משהו שממש מפריע לו בקשר לחברה שלו (מפתיע, הם ביחד חצי שנה וזה), ואמרתי לו כל מה שיכולתי להגיד. בסוף חפירה של חצי שעה שבה אמרתי לו הרבה משפטים שנוגדים אחד את השני (זה מצב באמת מבלבל), הוא סיים בהודעת "תודה אליה ידעתי שיהיה לך דברים הגיוניים להגיד לי". זה נחמד מצידו. הוא התלבט כבר שבוע מה לעשות עם עצמו ולא רצה גם לדבר על זה עם אף אחד מהחברים שלו ובסוף הוא פנה אלי. יאי. אחרי זה הלכתי עם חברה שרצתה להזמין קפה לקפיטריה והבחור לגמרי התבלבל בהזמנות והכין הפוך אחד אקסטרה ששמחתי לקבל למרות שאני כמעט ולא שותה קפה (לאחרונה התחלתי, אבל ממש חלש ועם מלא סוכר). גם היא התייעצה איתי בנוגע לבעיית זוגיות שיש לה, וגם היא אחרי חפירה של שעה וחצי הרגישה יותר טוב. אין הרגשה יותר טובה מלגרום למישהו אחר להרגיש יותר טוב. ועוד שניים באותו היום! וואטטט. אחרי זה היה לי את הבוחן בלשון שהלך ממש סבבה. מינימום 80. בדרך הביתה קניתי במכונות קליק כריות והצלחתי להפיל איתו גם במבה על הדרך. אתמול בהחלט היה יום טוב.  שלא תבינו לא נכון, היה סופ"ש דיי מוזר במהלכו ההורים נסעו לחופש והרגשתי קצת בודדה ומעוכה, וכל השבוע הרגשתי ממש מחורבן ועל פרשת דרכים כזאת בה אני לא סגורה על מה הולך איתי ומה הלאה ולא לדעת מה הכיוון הנכון בשבילי, אבל אולי זה האביב שמזדחל, או הכדורים שהחליטו להתחיל להשפיע כמו שצריך אחרי חודשיים וחצי. מה שבטוח שעכשיו יותר טוב.


היום בבוקר ידידת פייסבוק כתבה סטטוס. אבא שלה נפטר בלילה מדום לב. זה המקרה השני שאני שומעת של אנשים בגילי שלפתע מאבדים אבא וזה מפחיד. אחרי כל מה שעברתי עם סבא שלי, אני יודעת שאם כבר ללכת אז עדיף בדום לב בשינה, אבל לאבד את אבא שלי בגיל כזה נשמע לי מפחיד. אני רוצה כל כך שהוא יזכה לראות אותי מתחתנת ומביאה לו נכדים, אחרי כל מה שהוא עבר עם אחיות שלי הוא ראוי לקבל קצת נחת. אבא שלי הוא דמות כל כך מרכזית בחיי גם עם כל העליות והירידות וזה מפחיד. הוא גם ההורה האחרון שנותר לי. להיות יתומה יהיה הרבה יותר מידי מוזר...


בנימה אופטימית זו.. שיהיה לכם אחלה של שבוע ושגם אתם תזכו לכל מיני מאכלים טעימים בחינם. (אני כותבת את הפוסט הזה מהספרייה במכללה. זה מוזר.)

נכתב על ידי Mrs.m. , 24/3/2014 10:55  
3 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט



37,537

© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לMrs.m. אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על Mrs.m. ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2026 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)