כמו סטודנטית טובה,

אני מקדימה בחצי שעה

לשעה וחצי החופשיות שלי,

רק בשביל לגלות,

שהרשת נפלה.

אני הולכת לספרייה,

יורדת קומה,

מקיפה עצמי,

ספרי שירה.

ממירה בקבלה

את ספרו של יהונתן גפן

בנתן זך, פותחת ספרים

שוקלת מילים,

לפחות קילו וחצי

על הגב.

ידעתי שלימודי הספרות

ירוממו את הרוח והנפש,

אך מדהים כמה מהר

הפכה אותי המכללה,

ממצב מוצק,

לנוד.