על ההוא והיא
הסיפור המושלם
שאיך שהוא דברים התפזרו
ועל איך שהכל נדם.
איך הוא היה משחק לה בשיער
איך היא הייתה נרדמת בזרועותיו
איך היא הייתה מרגיעה אותו בנשיקה
ואיך היו מסמיקות לחייו.
ביום עמוס בגשם
מכוניות טסות מכאן לשם
הכל רטוב והיא בהלם
איך הגיע עם זר פרחים בידיו.
איך באותו יום דברים התנפצו
איך באותו יום הוא אמר לה שזהו
איך שהיא בכתה על איך וכמה
איך שהוא הלך בלי לומר אפילו למה.
וההיא בכתה בשקט לתוך הכר המרגיע
וההוא ברח כקסם כמו ששלג נעלם.
וזה לא אותו סיפור שנגמר בסוף נורא
זה אותו הסיפור שנשמע לו ונשמע
כי את אותו סוף מקסים אפשר למצוא כמעט רק בספרים
אותם סיפורים שהיינו ילדים
אותם סיפורים שגידלו אותנו להיות תמימים.
עם הצער והכאב שבדבר
לפעמים את האמת לא נרצה לשמוע,או לומר.
אז בנימה אופטימית זאת
והציניות המתבקשת
אני אסיים את דבריי פה
ותראו אותי הולכת.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
