לא יאמן כמה אפשר לאהוב!
לפעמים זה מעצבן.
קשה להסביר אפילו כמה אפשר לאהוב בנאדם,
לראות אותו ולהרגיש חמימות שכזאת בכל מקום שמגיעה עד קצות האצבעות
שצריך לשבת ולחשוב ובאמת להקדיש זמן ומחשבה לאיך לתאר את הרגש העמוק והמטורף ההזה.
באמת,
שכמה שאני מנסה "לשכוח" וכל החרא הזה
כשאני רואה אותו, אני באמת שוחכת מהכל..כמה שאני מקללת אותו וכמה שאני צועקת שאני שונאת אותו
וכמה שהוא עושה לי חרא מצברוח וחרא יום והוא בכללי עושה לי רע וכמה שהוא לא שווה את זה ..
הכל ברגע פשוט נשכח זה לא להאמין, זה מדהים.
היום כשראיתי אותו, עלה לי חיוך על הפנים. פשוט חיוך גדול כזה מלא בכנות
היה לי ניצוץ בעיניים, לא ציפיתי לראות אותו שם, זאת הייתה הפתעה בשבילי.
אחר כך הגעיה ההתעלמות, ושוב חזרתי לקטע "אני שונאת אותו, ויאללה בואי נרכל עליו"
ושוב הכל נשכח ברגע שהוא חייך אלי, כי ראיתי שהוא לא עושה את זה בכוונה..
כי הוא עדין לא מבין כמה אני אוהבת אותו
וכמה הוא חשוב לי.
וכל פרצוף וכל הבעה וכל מילה שהוא אומר יש משמעות עצומה בבשבילי.
זה לדמיין דבררים שלעולם לא יקרו - איתו.
להתאכזב, להאמין, שוב להתאכזב, לשכוח, לזכור, לאהוב, לשנוא, לבכות, לנגב את הדמעות, להאמין בעצמי,
לאבד את הביטחון העצמי(שגם ככה שואף לאפס), ולחזור לנקודת ההתחלה..שבה אני שברירית וקטנטנה..
רק תגיד לי שאתה שונא אותי ואני יאהב אותך יותר
תגיד לי שאתה אוהב אותי ואני ישנא אותך כי אני יודעת שאתה משקר
כי הוא עדיין לא מבין כמה שאני אוהבת אותו.
ובאמת שהביטחון העצמי שלי יותר נמוך מים המלך.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
