לפני כשבוע וחצי, ישבתי על הדשא במכללה בבראנץ' שאירגנו עם חברים מהחוג, ובזמן שהמתנו שכולם יגיעו - יצא לי להקשיב לשיחה בין כמה בנות שישבו לידי.
"הוא אמר 'כשנחליט להתחתן', אמרתי לו 'מה זה כשנחליט להתחתן? אין דבר כזה כשנחליט להתחתן. אני רוצה הצעה כמו שצריך." אמרה אחת מהן.
זה גרם לי לתהות: למה, בעצם? למה זוג לא יכול להחליט ביחד שהוא רוצה להתחתן? מי החליט שצד אחד (בד"כ הגבר) צריך להציע נישואים לצד השני (בד"כ האישה)? מי קבע את זה? (ומעניין איך זה עובד אצל זוגות חד-מיניים).
אני מסתכלת למשל על עצמי ועל דרור. אנחנו בזוגיות כבר 5 שנים, וברור לשנינו שזה מוביל למיסוד פורמלי של הקשר בדרך זו או אחרת. אז מה ההגיון בזה שהוא יבוא להציע לי נישואים, או שאני אציע לו נישואים, אם גם ככה שנינו יודעים שהתשובה תהיה "כן"? סתם בשביל שיהיה הליך פורמלי שהחברה החליטה שהוא צריך להתקיים? כי זה מה שנהוג?
וזאת, בעצם, רק דוגמה אחת מני מיליון של איך החברה מעצבת אותנו. החברה גם מחליטה שזה שנולדתי נקבה, זה בהכרח אומר שאני אישה (לא להתבלבל. אישה זה מגדר, לא מין, או במילים אחרות - רשימה של התנהגויות מסויימות שעליי לאמץ ושל כאלה שאני לא אמורה לאמץ בחברה מסויימת, בגלל שנולדתי נקבה). וכל זה קורה, כי אנחנו מקבלים את זה בלי לשאול יותר מדי שאלות; ולפעמים, כשאנחנו כן שואלים, משתיקים אותנו בצמד המילים "ככה זה". מי האדם שקבע ש"ככה זה"? ואיזה אסון כבר יקרה אם אני אנהג אחרת? מי ייפגע מכך (חוץ ממני ברוב המקרים, בשל נידוי חברתי)?
שלא תבינו אותי לא נכון. יש חוקים ונהלים בכל חברה שחשוב לכבד אותם, כי הם שומרים על הסדר החברתי (כל החוקים שאי-קיומם אכן ייפגע באנשים אחרים, כמו: גניבה, רצח וכו'). אבל אני מדברת על הקיבעון הזה בחוקים הלא-כתובים, שהוא זה שגורם ללא מעט בעיות בחברות שונות בעולם. תחשבו על זה. אם כולנו נשתחרר מהתפיסה שצבע העור של האדם אמור להיות "לבן" (ושחור זה יוצא דופן); אם נשתחרר מהקיבעון בתפיסה שמין זכר צריך בהכרח להימשך למי נקבה בכל המינים של בע"ח, כולל אותנו (האדם הוא בע"ח בעל תודעה מפותחת הרבה יותר מבע"ח אחרים, ולכן גם הטבע שלנו לא בהכרח זהה לשלהם, לטוב ולרע); אם נשתחרר מהאמונה שבגלל שהתודעה שלנו היא המפותחת ביותר, זה בהכרח אומר שאנחנו יודעים יותר טוב מה נכון ומה לא ו(אנחנו בפירוש לא - תראו כמה שנאה והרס יש בינינו בהשוואה לבע"ח אחרים, ואיך הטבע מתנקם בנו כעת על כל הנזקים שעשינו לו) - אם "נפתח" את הראש שלנו, ונפנים שאין תשובה אחת נכונה לכל דבר, אלא טריליון של תשובות כאלה, והן אינן סותרות זו את זו כפי שהרגילו אותנו להאמין, אלא בהחלט יכולות לחיות זו לצד זו - זה יפתור לפחות מחצית מהבעיות שלנו, אם לא 90% מהן.
אז מה בעצם המטרה של הפוסט הזה? לעודד אתכם למודעות ולחשיבה עצמאית; לעודד אתכם לחשוב מה באמת היה קורה אם החברה הייתה מתנהלת באופן שונה מהמקובל (ולא ללכת שבי אחרי "חברה תיהרס אם יהיו זוגות חד-מיניים" או "החברה תהפוך להיות כאוטית אם אנשים לא ימסדו את הקשר באמצעות הליך נישואים פורמלי" או "אם לא תהיה לי חתונה מפוארת, אני לא אזכור אותה" - האמנם?).
אם אנחנו רוצים להיות חופשיים, אנחנו קודם כל צריכים לחשוב באופן חופשי. לא ללכת נגד כל מה שמקובל, אלא לאמץ לעצמנו את ההתנהגויות שבאמת מתאימות לנו, בלי לחשוש מ"מה אחרים יגידו". וכמובן, לאפשר לאחרים לעשות את אותו הדבר, מבלי לכפות את ה"אני מאמין" שלנו.
החופש מתחיל מבפנים (וזה לא סתם לוקש. תנסו את השינוי התפיסתי הזה - זה עובד).
ויקצ' 
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
