אני מניחה שהקוראים הקבועים בבלוגי ישתאו איך כל הדברים המוזרים הללו קורים שוב דווקא לי, אבל עובדה! הם קרו ודווקא לי.
זה התחיל עם טלפון מבשר רעות מצץרץ, איך ידעתי שהוא מבשר רעות? אם הבן החייל מתקשר אליך פתאום בבוקר ואומר לך לא לדאוג, זה סימן שצריך מיד להתחיל לדאוג בכל המרץ, לא שזה יעזור במיוחד אבל קשה להתגבר על ההרגל.
מה קרה? שאלתי בקול מודאג וליתר ביטחון ישבתי.
צץרץ התעקש להמשיך לדבר בטון קליל ולא מודאג בעליל כשסיפר לי שלאחרונה הוא מקיא כל הזמן, והרופאה הצבאית שלחה אותו לבדיקות בבית חולים ברזילי.
אהה... אם ככה אז הכל בסדר, עכשיו מותר כבר לדאוג?
קיבלתי אישור לדאוג, ולאורך כל אותו יום הילד התקשר כל הזמן לעדכן אותנו מה קורה איתו, מה שבהחלט לא הפחית את הדאגה שחשתי בזמן שמילאתי צנצנות זכוכית קטנות והדבקתי עליהן מדבקות עליזות של חג שמח (אגב, מכרנו את כולן כהרף עין, חבל שלא קנינו עוד) ודאגתי.
הבדיקה שעשו לצץרץ בבית חולים יצאה תקינה, והוא שב לבסיסו בשלום, ועכשיו הוא בבית, מרגיש טוב ונשבע שהכל בסדר אצלו, אבל אני עדיין דואגת.

ורק כדי שלא אשתעמם בזמן שאני ממתינה לילד שישוב מהצבא הייתה לי היום עוד סיבה לדאגה. אתמול קיבלנו סוף סוף את המדיח שקנינו, הטכנאי התקין אותו סיפר כמה היה טעים לו ולמשפחה שלו הדבש שנתתי לו מתנה בפעם הקודמת שהוא היה אצלנו, הבטיח לבקר עם הילדים במכון, אמר חג שמח והלך. הפעלתי את המדיח והכל היה בסדר אבל היום בבוקר בעודי יושבת מול המחשב בודקת דואר ומשכנעת את עצמי שלא נורא אם גם השבוע לא אשטוף את הבית שמעתי מלמטה רעש של מים זורמים, לקח לי כמה דקות גורליות לקלוט שזה לא השכן שמשקה את הגינה אלא...
כל הקומה התחתונה הייתה מוצפת מים ומרוב לחץ התבלבלתי ושכחתי איפה השיבר הראשי. למזלי ג'ינג'י היה עדיין בבית התעסק בדברים שלו במחסן ואחרי שהזעקתי אותו הוא סגר את הברז הראשי והתחלנו לגרף את המים החוצה.

החשד הראשוני שלי התברר כנכון, הצינור שחיבר את המדיח הדנדש שלנו לברז הכזיב. הטכנאי חיבר את הצינור הישן מהמדיח הקודם לצינור של המדיח החדש וזה לא היה רעיון טוב, אבל לפחות שטפנו היטב את הרצפות.
ג'ינג'י סילק את הצינור הישן סידר את החיבור כהלכה ועל הדרך גם פתח לי איזה סתימונת בכיור של מקלחת הילדים ואחרי כשעה של עבודה הכל בא על מקומו בשלום.
אחר כך הגיע גם צץרץ, נראה רזה קצת, אבל בסדר גמור, חיסל קערה ענקית של מקרוני עם גבינה ורוטב עגבניות (המאכל החביב עליו), שמח שתיקנו את השריטה באוטו ונסע לבקר את אבא במכון. הבורקס נאפים להם בתנור אני מול המחשב ועוד סוף שבוע אחד יוצא לדרך 