הכל דבש

הדלקתי את הרדיו בשתיים עשרה בצהרים כדי לשמוע חדשות וברגע ששמעתי על פיגוע בדרום ישר חשבתי - זהו, הלכה המחאה.

הרי עמישראל מגיב ברפלקס מותנה מזה שנים על החמרת המצב הביטחוני. ברגע שיש מצב ויש נפגעים מיד מפלס הפטריוטיות עולה, שוכחים הכל וכולם מתרכזים רק בנעשה בגבולות.

אני מודה, בהתחלה גם אני הגבתי ככה, עניין של הרגל ישן, וזה שצץרץ - התינוק המגודל שלי - עושה טירונות בבסיס ליד באר שבע רק הוסיף. פתאום האוהלים שנטועים בגן הציבורי מול מקום העבודה שלי נראו לא קשורים ולא לעניין.

מה אתם מבלבלים עכשיו את המוח עם השטויות שלכם? תהיו בשקט, יורים, חשבתי במין תגובה פבלובית שצפויה ממי שחי פה למעלה מחמישים שנה. בדיוק על אותו דשא שכבתי בשנת 73 בשתיים בצהרי יום כיפור ההוא, הקשבתי בפליאה לצפירות שהפרו את השקט והסברתי לאיזה גברת בריטית קשישה שהצפירה הזכירה לה את הבליץ שזו סתם טעות, אין מצב שקרה משהו, הרי היום יום כיפור.

היא צדקה ואני טעיתי, וגם היום אני טועה.

נכון, יש מצב בטחוני לא טוב, מתי היה טוב? יש החמרה, כמו תמיד, אבל האם מחיר הקוטג' ירד בגלל שירו באזרחים שנסעו לנפוש באילת? הבנק יוריד עמלות על משיכת היתר כי יוריד גרדים על אשדוד? הצחקתם אותי.

אני עוד זוכרת טוב מאוד איך במלחמת לבנון השנייה נסעתי לעבודה תחת מטר קטיושות, ובמקום לדאוג שלא אפגע דאגתי איך אני אתמודד עם הראשון לחודש המאיים, ומאיפה יהיה לי כסף לקנות אוכל כי המטיילים לצפון שעליהם הייתה פרנסתנו פחדו לבוא לגליל, אבל אף אחד לא הפסיק לגבות מאיתנו משכנתה וארנונה, או נתן לנו משהו בחינם.

כבר אז הרגשתי שמשהו פה ממש לא בסדר ולא צודק, והפיצוי הדי מגוחך שקיבלנו מהממשלה אחרי כמה חודשים היה בהחלט מעט מידי ומאוחר מידי.

אם ממשלת ביבי סבורה שיש לה עסק עם אנשים מוגבלים שלא יכולים לחשוב על שני דברים בבת אחת טעות בידה. יש מצב ביטחוני, ויש מצב חברתי, והם קשורים זה לזה קשר הדוק, וכל זה קשור מאוד לפוליטיקה, גם שלנו וגם של אויבינו, וגם של כל העולם, ואפילו אנשים שגרים באוהל מסוגלים להבין ולתפוס את המורכבות הזו, אז שלא יסמוך על 'שקט יורים' כי זה לא יקרה, לא הפעם.

נגיב על התחממות בגבול כאילו אין מחאה חברתית ונמשיך למחות בגלל הצדק החברתי כאילו אין מצב בטחוני.