הכל דבש

אבו אלמוג הוא לא הראשון שהעלה את החשש שהממשלה המהוללת שלנו מתכוננת לנצל את הכרזת המדינה הפלסטינאית בספטמבר כדי לקרוא אותנו לסדר, אבל תודו שהוא כתב על זה הכי יפה ושנון.

ובכלל, המחאה הזו יצרה, חוץ מעוד הרבה דברים אחרים, גם כמה סיסמאות ובדיחות טובות מאוד שמעלות חיוך על שפתי.

גם אם המצב הכלכלי שלנו לא ישתפר בעקבות המחאה לפחות נהנינו מהומור משובח בעונת המלפפונים, גם זה לטובה.

והיום היה לא רק חם מאוד אלא גם יום הזוי במיוחד. ראשית, בעודי יושבת לתומי במשרד, ממתינה שגודי תחזור מאיזה ישיבה, ומתענגת על המזגן, אני שומעת קול מוזיקה רעשנית, מציצה מהחלון ורואה לתדהמתי אוטובוס מצופה כולו במה שנראה כמו פרווה ורודה, וכתובות - רדיו 103 אף אם רדיו ללא הפסקה - נכנס לאיטו למרכז הקריה ברעש גדול וחונה מול אוהלי המחאה.

מעניין למה?

אני לא מקשיבה לרדיו הזה מפאת הטיפשות והטמטמת המשתוללת בו, אבל אשמח אם מישהו שכן מקשיב יודע מה הסיפור, וזה עוד לא הסוף, מתקשרת לג'ינג'י שנמצא היום אצל אימא שלו, אנחנו משוחחים שיחת חולין קלה ופתאום הוא משתנק, גונח, מלעלע, לא מצליח לדבר, אימא שלו עולה על הקו ומספרת שהוא שתה בטעות קצת כלור!

 איך? היא שמה על השיש בקבוק מים מינראליים עם כלור כדי לנקות את הכיור, והילד המגודל שאני נשואה לו שתה כי חשב שזה סתם מים.

אחרי שהוא שתה המון מים וחלב וסירב בתוקף ללכת למיון, הוא התאושש והכל בסדר, אבל נכון שזה הזוי?

ולסיכום, בלי שום קשר לכלום, בדיחת שואה שכן הצליחה להצחיק אותי (אולי כי המוח שלי התאדה מהחום?) - הטלר התאבד אחרי שקיבל את חשבון הגז.