פילוסופיה בשקל

הוא יישר אליה את מבטו החד החודר, והיא בתמורה מיד השפילה את מבטה וברחה עם עינייה לכיוונים אחרים. כמו ילדה שעוצמת את עיניה וחושבת שכך היא תסתתר מן העולם. הם היו שניהם בתוך הרכב הסגול (למה אין רכבים סגולים בעולם הזה?), הרדיו ניגן צלילים ישנים של שנות ה80 ובדיוק הוא כיבה את פנסי הרכב שחנה בשביל עפר אל מול חורשת יער צד-עירונית. הוא שתק והמשיך להתבונן בה מתפתלת בינה לבין עצמה, מדברת דיבורי סרק וכל גופה זועק לאי-נוחות. כל ניסיון שלה לישר אליו את מבטה כשל לאחר שניות בודדות. זה נמשך דקות שעבורה הרגישו נצח והוא נדם וחייך וחכה לרגע המתאים. מסופר על חסיד שהיה בכלא שמור, ושם בזמן הרב שהעביר הבחין בעכביש שקרם את כוריו והמתין בפינת החדר. כשזבוב נפל לרשתו והחל מתפתל ונאבק כדי לברוח לחופשי, היה בטוח החסיד שמייד ירוץ העכביש לתפוס את הטרף. אך לא כך קרה. העכביש המתין בסבלנות עד שאפסו כוחותיו של אותו הזבוב ורק אז ניגש-הוא אל הטרף. סיפור החסיד בא להמשיל משהו אחר לחלוטין, אך כך הוא הרגיש. אותו האיש באותו האוטו הסגול בשעת לילה, כשהביט הוא בזאת שישבה לצידו ונאבקה עם עצמה. כנראה תמהיל שהיא רקחה לעצמה לאורך שנות חייה, שילוב של דימוי עצמי נמוך יחד עם הדחקה ובריחה בתוספת חברה דורסנית ולא מחבקת. היא השפילה את מבטה לבסוף ושתקה גם היא. 

אחרי מספר רגעי שתיקה הדדית הוא הושיט את גב ידו וליטף את לחייה המבוישות. את אותה היד הוא שלח אל עבר צווארה וחנק אותה קלות. עדיין עיניו שותות לרוויה כל תגובה שלה, הוא התענג על החום שפלט גופה והאנחות שהשמיעה. הוא שלח יד שנייה אל שערה והרים את ראשה השמוט. עינייה התגלגלו לאחור מערבול של כאב עדין, מחנק וריגוש. "הסתכלי עליי" הוא הוציא מפיו אחרי שתיקה ארוכה והיא מייד צייתה. ככה היא אוהבת. כשמכוונים אותה, כשמראים לה את הדרך. רק לא להתמודד, רק לא לבחור, רק לא ליטול אחריות. הוא קירב אותה אליו לנשיקה ארוכה שהסתימה בסטירה. "למה?" היא שאלה פגועה "ככה" הוא החזיר בחיוך.