פילוסופיה בשקל
"שוקו" |
| 3/2019
סיפורון קצר
״סליחה? אפשר אולי עיצה ?״ הוא שאל את הבחור בעל הדמות הקשוחה על הכסא הגבוה. ידיו המקועקעות משולבות, מסטיק בפיו, ווסט שחור מעור על גופו הגדול. הוא הזעיף את פניו והתעלם. הפרוזדור שניצב למולו היה מואר רק באורות אדומים וסגולים, מוזיקת מועדונים בקעה מהרמקולים שהוטמעו בתקרת הגבס. הפרוזדור היה ארוך ומלא בדלתות, חלקן סגורות וחלקן פתוחות חלקית. הוא החל לצעוד ולהציץ מבעד לדלתות, מחפש מוֹצָא. הוא הרי הוכנס לשם בעל כורחו. מאחורי דלת אחת שכב לו גבר עירום על מיטה מעשן סיגריה ובחורה מתלבשת לצד המיטה. החדר שאחריו היה צָפוּץ מחתולים, חלקם על המיטה וחלקם מהלכים לצידה וגברת זקנה בצד החדר מכינה להם מאכלים. בחדר אחריו הוא הציץ לנוכח חמישיית גברים סביב שולחן פוקר עגול וירוק, יושבים לצד כוסות וויסקי ובירות ומעליהם ענן עשן. בדלת אחריה היה זוג אחר באמצע אַקְט אוהבים. הָיְתָה דלת אַחַת שחשפה חדר מלא בסנאים ודלת אחת שחשפה שלושה דרקונים בני יום שירקו להבות אש אחד על השני. בחדר אחר הוא הזיז דלת שחשפה משפחה של דתיים ישובים לצד שולחן שישי טעון בסלטים, והאבא בראש השולחן מקדש את כוס היין שבידו. היו לא מעט חדרים שבהם התגלו רק גוויות, חלקם מאוד ישנות וחלקם עדיין טריות. ככה במשך שעה קלה הוא צעד לאורך הפרוזדור האינסופי, מביט מבעד לפתחים. לפתע הוא הבחין שצועד לעברו בהליכה קלה וצליל רשרוש מפתחות, בחור בעל חזות סמכותית, לבוש חליפה שחורה ושיערו שמעט מלבין מסופר קצר . ״עושה רושם שהוא אחראי על המקום הזה״ הוא חשב ללִיבֹּו. ״מחפש חדר חָבֵר ?״ הוא שואל, בצעדיו האחרונים לעברו, עד שנעמד למולו. ״איפה אני בכלל ?״ הוא החזיר לו מתלבט. ״זה לא באמת משנה איפה אתה, אני כאן לחלק מפתחות. הפרוזדור הזה לא מסתיים, וכמו שבטח שמת לב, הוא לא כזה מואר.״ ״אתה רוצה שנצרף אותך למישהי ? ״ הוא שאל אחרי שהוא לא ידע איך להגיב. ״אממ כן?״ הוא ענה בהיסוס. ״בוא בוא אחריי, אתה נראה לי לא ישנת טוב בלילה. נראה לי שיש לי משהו טוב בשבילך״ הוא החל מלווה אותו תוך כדי פשפוש בצרור המפתחות שבידו. הם נעצרו למול דלת לבנה, ציור של טוִויטִי צהוב עיטר את הראש הדלת. ומבעד לדלת שנפתחה ישבה על המיטה בישיבה מזרחית בחורה בפִּיג'מָה וניגנה לעצמה בגיטרה כחולה. בראותה שמישהו בא בפתח דלתה היא קמה בזריזות והאירה פנייה בחיוך ״היי מי אתה ?״ . הוא בחן אותה לרגע קצר ואהב את שיערה הבהיר ואת עינייה הטובות, הוא הביט לצדו וראה שהוא לבד שם, בעל המפתחות נעלם לו. ״אני... השותף החדש״ הוא חייך לה חזרה וביקש שתנגן לו ניגון חדש.
| |
|
כינוי:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
