פילוסופיה בשקל

הכל התחיל בשאלה ששאלתי את עצמי. האם בני זוג אמורים להיות דומים או שונים? והחלטתי שהגיע הזמן לכתוב מאמר שיכבד את עצמו אז הפוסט מופנה לקהל הנשי, למין המיוחד מבין השניים, למין היפה ללא ספק מבין השניים, בעל היכולת הוורבלית והאינטלקטואלית הגבוה מבין השניים והייתי מסתכן ואומר המין השולט בישראבלוג באופן טוטאלי. אני לא זוכר מתי נתקלתי בנקבה עם קשיי דיבור, גמגום וכאלה, נתקלתם ? (רמז סמוי)

אז התחלתי במסע חיפושים בעזרת חברינו הנאמן Mr. Google, וגיליתי שאכן מדובר בשאלה נפוצה שנשאלה כבר לא פעם. החיפוש הניב כמה מאמרים בנושא שהציגו דיעות לכאן ולכאן. השאלה המשיכה לדגור בראשי וליוותה אותי במשך תקופה, צפו לתשובות. השאלה החלה להישאל עוד בהיותי בקשר הדוק שעבד די טוב אבל אחת לכמה זמן עלה ספק "האם זה באמת זה?". גיליתי המון פערים אינטלקטואליים, בתפיסה של דברים, בהבנת המציאות, בנושאי העיניין, בערכים ועקרונות. המון פערים שצפו בכל מיני סיטואציות, ושקעו להם לאחר יום עבודה ארוך או סקס טוב. לשמחתי ולצערי ניחנתי בכשרון יוצא דופן לנתח דברים (יש שיגידו לסבך) וכל פעם שמחשבה כזאת צפה ושקעה תמיד ניתחתי ושאלתי שאלות. הקשר שלנו בורך בתקשורת טובה ופתוחה באופן כמעט מוחלט. היינו מודעים לפערים אבל התנחמנו בנקודות הטובות ובאיזה שהוא מקום התפשרנו/התגמשנו והסתדרנו רוב הזמן. מה גם שברגע שיש סקס טוב הרבה בעיות נשכחות. הייתי אפילו מקצין ואומר שלקינו בסוג של עיוורון וחוסר אוביקטיביות, כי אחרי שכבר מצאת מישהו במדבר הזה, ונעים איתו והוא יפה והוא אוהב ודואג. אז למה לעזוב את זה ולחזור לבדידות הקרה הזאת כשהוא כבר כאן וחם לנו ביחד. 

הפרדוקס הוא בין שתי אימרות מפורסמות "הפכים משלימים" מול "הנפש התאומה". כולנו מכירים אותם וכולנו נשענים עלייהם בשלבים מסוימים בחיינו.

הקשר הנ"ל נותק והשאלה עדיין הייתה באוויר, אני שבתי הביתה אחרי שנה וחצי בארה"ב עם הרהורי תשובה וזמן פנוי. לציצית שהייתי דוחף כל בוקר מתחת למכנס כדי שלא תבצבץ בטעות חס ושלום, הצטרפה גם כיפה (בשלל צבעים שמותאם לנעליים בד"כ) והחלטתי שזהו "הגיעה הזמן לגבש זהות" אבל זה נושא בפני עצמו. השאלה שלנו נשאלת בפן היהודי ונשענת שם על המון ציטוטים מפוצצים מהמשנה והמקרא, כמו : "אעשה לו עזר כנגדו" "זכר ונקבה בראם ויברך אתם ויקרא את שמם אדם"  "ארבעים יום קודם יצירת הולד בת קול יוצאת ואומרת בת פלוני לפלוני". אז חקרתי, קראתי ובדקתי ופיסות מידע הצטרפו להם לתמונה (עדיין מטושטשת אבל מתחילים לקלוט משהו) ודי הצלחתי להסיר את הערפל שמכסה את הנושא.

אני לא אכנס לדברי תורה כי גם ככה רוב החברים שלי כבר מעירים לי על זה שאני מכניס דברי תורה לכל שיחה. מכביד עליהם ואני מתחשב בזה, ומצמצם. אז תמצית התמצית- ע"פ היהדות קיימים בחייו של אדם 2 זיווגים. זיווג ראשון בידי שמיים - זיווג הנשמה לגוף (לא בשליטתנו לאיזה גוף נוולד, לאיזה משפחה, מצב סוציואקונומי וכול') זיווג שני - זכר ונקבה שע"פ הגמרא "זיווג שני – על פי מעשיו" ועל זה עוד נאמר שקשה זיווגו של אדם כקריעת ים-סוף. מכאן יוצא שמציאת בן/בת זוג היא בידינו, ואחריות כבדה ניטלה בידינו הייתי אומר. זה כבר לא בידי שמיים כמו זיווג ראשון או כמו שהרבה נוטים לחשוב, כי אם היה הזיווג בידי שמיים/גורל לא היינו צריכים להתאמץ או לטרוח בכלל.

בהסתמך על הגילוי הנ"ל התגבר הצורך לענות על השאלה שלנו תשובה מחושבת והחלטית. כי הרי מי לא העביר בראשו פעם אחת לפחות את המחשבה של מה קרה אם חס ושלום נבחר בבן זוג לא מתאים ונצטרך לסבול יסורים וחס ושלום אפילו גירושין. במיוחד בדור שאחוזי הגירושין בו מבישים ומראים חד משמעית שקיימת בעיה. אז שאלתי את עצמי. למה בנות אוהבות צבע ורוד ובובות ומגיל 3 מדברות על שמלת כלה ובאופן כללי יותר עדינות וכנועות ? ולמה בנים תמיד רבים ומתחרים ומתאפיינים ביותר אגרסיביות, פרעיות ותוקפניות ? משהו בחינוך או שוני תבניתי במהות ? אז גם את זה בדקתי וגיליתי שמהמחצית השנייה של המאה ה-20, התגבשה מגמה להתייחס בצורה שוויונית לגברים ולנשים. כלומר, לחנך בנים ובנות באופן זהה. זאת בהנחה שההבדלים בין המינים מסתכמים באיברי הרבייה בלבד. ההסבר המקובל למגמה זו טוען שההבדלים בין גברים לנשים נגרמים מהשפעות חברתיות בלבד ולכן, אם קווי החינוך ישתנו, ייעלמו מרבית ההבדלים.

אלא שמחשבה תמימה תאמת לנו שהנסיונות הללו כשלו, יש משהו שונה אחר בין גברים ונשים. בשנות הששים קיבל מדען בשם רוג'ר ספרי 'פרס נובל' על תגליתו שהמוח בנוי משתי אונות - ימנית ושמאלית, העובדות בהצלבה. האונה הימנית שולטת על צד שמאל של הגוף ולהיפך. הוא גם מצא שלכל אונה תפקוד ו'תכונות' משלה. חקר המוח מגלה כי אכן קיימים הבדלים ביוכימיים בין מוחותיהן של נשים למוחותיהם של גברים. הבדלים אלה משפיעים על תפקודו של כל אחד מהמינים. מחקרים שעשו שימוש בסקירה מוחית, בתהודה מגנטית, הצביעו על הבדלים פיסיולוגיים בין מוחו של הגבר למוחה של האשה: הצד היצירתי שבמוח (היינו, האונה הימנית) שלט יותר אצל גברים, ואילו ביכולת הלוגית (באונה השמאלית), בדרגה הגבוהה של הבנת דבר מתוך דבר - האישה חזקה יותר. לדוגמא, כששניהם חושבים על שאלה זהה, מופעל אצל כל אחד מהם אזור אחר באונות המוחיות. גם תשובה זהה, כפתרון בעיה מתמטית, נובעת אצל כל אחד מהם מכלים חשיבתיים שונים. המחקרים מצביעים, שהחלק השמאלי של המוח הוא השליט אצל האשה, ואילו אצל הגבר החלק הימני של המוח דומיננטי יותר. המחקרים הבחינו שגברים נוטים להיתקל בקשיים רבים יותר מאשר נשים, ברכישה מחודשת של יכולות לשוניות לאחר אירוע מוחי של החצי השמאלי (חוג הנוירונים, ס. רוברטסון, בהוצאת מכון ברנקו 1999 עמ' 57). עובדה מדעית זו מוזכרת בגמרא במסכת קידושין: "עשרה קבין שיחה ירדו לעולם, תשעה נטלו נשים". 

זה ונושאים נוספים שבדקתי הביאו למסקנה ברורה שההבדים בין המינים מהותיים, פנימיים, יסודיים וטבועים בנו, נרצה או לא. ואין שום השפעה חברתית שתוכל לבטל את ההבדלים הללו. מה שמביא לתובנה שמעצם היותנו בני מינים שונים אנחנו ניגודים. פיסיולוגית. אם נחזור לפרדוקס נגלה שבעצם אנחנו חייבים לקיים את שני הצדדים. משמע שכדי לקיים את "הפכים משלימים" - מספיק שנבחר בן זוג מהמין המנוגד לנו. וכדי לקיים "נפש תאומה" - צריך להיות פאקינג בררן ואוביקטיבי ולא לסמוך על אלמנטים משחדים כמו סקס, כסף ואלילים נוספים. צריך לקבל את ההחלטה מהמח ולא מהלב המשוחד שלנו, הרי לא סתם צוונו לקרוא 3 פעמים ביום בקריאת שמע - "ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עינכם אשר אתם זונים אחריהם" אם לא לטובתנו אז למה ?

כמובן שכשאני אומר "נפש תאומה" אני מתכוון באופן כללי למישהו שחושב כמונו, רואה את העולם כמונו, מאמין בערכים ועקרונות דומים לשלנו, בעל תחומי עיניין משותפים וכל הדברים האלו שגורמים לנו לרצות להישאר קרוב לבנאדם ולחשוב עליו בכל סיטואציה.

החשיבה מתבססת על ציטוטים מן המקרא והתלמוד ויוצאת מנקודת הנחה שהתורה אמת.

מקורות:

ציטטתי מהכתבה הזאת הרבה (אפילו התמונה משם), ממליץ לקרוא.

http://www.arachim.org/ArticleDetail.asp?ArticleID=88