וזה שוב פעם אני,עבדכם הנאמן שכותב פה על חייו בלי כל סיבה משמעותית.
אז מה יש לי לומר לכם...
נתחיל מהידיעה הרועשת ביותר בפלטפורמה שלי עד להיום בערב..
אני והיא לקחנו הפסקה,זה לא קרה אחרי הרבה זמן אחרי חודש ושלוש.
כן כניראה שכואבות לה השיניים כבר מלהתנשק איתי או שסתם היא מזבלת ת'שכל שלה שלא מתעצם אצלה שום רגש.הרי ברור שלא מתוקה שכמוך,לביגמתיות אין יכולת להעצים רגש הם יותר מידי נמפומניות חרמניות בשביל זה..ועוד משהו,לא אני לא כועס ויודעת מה לא רק שירקת לבאר ששתית ממנה ושתית הרבה בתור אחת שבדרך כלל לא צמאה(תלוי למה) גם ירית לעצמך כדור ברגל כי אצלי"אין דבר כזה הפסקה" מהסיבה שלא תשמעי ממני יותר אי פעם..
עם הייתי סופר את מספר הפעמים שאמרתי לעצמי "אוי איך אני אחייה עם נפרד" אתמול בלילה הגעתי למסקנה שאני יכול לספור על יד אחת כמה קשה היה לי לומר לך בואי נכנס להפסקת 10.
אחרי חודש ושלוש אני מניח שאני חוזר לחיות עם ראש צלול ואינסוף של שפיות דעת וצלילות מחשבתית.
הרי מה ניראה לך?
גם תרקי לבאר וגם תיראי כדור ברגל?!
פלא שלא יקבלו אותך לצבא..פלגמטית.
ואת אומרת לי "הרגשות שלי לא מתעצמים" וישר עוברת לי המחשבה בראש גאד למה היא זיינת ת'מוח שתפסיק.
ואגב...אני לא מנסה ללכלך עליך אני כותב ת'דעה שלי פה ואמממ...עד עכשיו לא אמרתי משהו שיקרי.
אז פעם הבאה כשאת מתקשרת בוכה או סתם כואב לך הלב אני עדיין לא פסיכולוג ולא בזין שלי להקשיב לך אניווי.
אז לכי תתחרמני עם מישהו רק אל תרדי לו כי מנסיוני זה כואב,ורק אל תשכחי...השמש,לא זורחת לך מהתחת.
ולשאר ענייני היום..
המצב רוח שלי משתפר לאחרונה והכל אחלה.
עד הפעם הבאה :)
בבלוג זה
בכל הבלוגים
