MAYBE,

אם הייתם יודעים שמחר זה היום האחרון שלכם לחיות מה הייתם עושים?

חלמתי אתמול שאתה מת. וכולי התמלאתי תחושת פספוס שלא הספקתי לראות אותך לפני או לומר לך כמה דברים..

למרות שתכלס אין לי כזה הרבה מה לומר חוץ מזה שממש פגעת בי ויצאת חרא.

וזהו. באמת. אני כבר לא חושבת עליך בקטע מיני וגם לא אחשוב..

השעות המאוחרות האלה של הלילה מבלבלות אותי. פתאום אני מתמלאת שעמום ובא לי מישהו לדבר איתו. בא לי מישהו שידבר איתי לפני שאני הולכת לישון.. שיהיה מישהו שרוצה לדבר איתי, שמחכה ללדבר איתי..

3 שנים של בדידות הספיקו לי..

הייתי רוצה לעשות משהו נועז ומטורף.. אבל לא בא לי לעשות דברים טיפשיים שאצטער עליהם..

איך זה היה פעם בתקופה של ההורים כשלא היה את כל עידן האינטרנט והצ'אטים..? לא היו אומרים לעצמם שבא להם לשלוח הודעה.. לא היה את כל הקטעים הטיפשיים האלה שלרוב לא מובילים לשום מקום ובעיקר סתמיים..

שוב אני ערה בשעות האלו.. בעיקר כי אני מקשיבה לאותו שיר בלופים

בכל מקרה

אני מרגישה שאני רודפת אחרי העבר שלי.. נכנסת לבלוגים ישנים, מסתכלת על תמונות ישנות..

אני כל כך מתפדחת ממי שהייתי..

אני חושבת אחורה על החיים שלי ומתבאסת על עצמי..

כולם ככה? או שזאת רק אני?

אני באמת חושבת מי זאת המפגרת הזאת? זה מה שאנשים חושבים עלי?

אני בכלל לא צריכה לייחס חשיבות למה שאחרים חושבים

אבל..

אני חושבת שהחוויה בתיכון פשוט משפיעה לי על הכל.. ואולי בצבא נתתי פחות חשיבות, אבל כרגע אני גרה פה בעיר שלי..

עם כמה שדברים שונים..כי פתאום אני ממלצרת למישהו שבחיים לא דיברתי והוא לי ורואה שהוא נחמד

ופתאום עובדת ומדברת עם אנשים שלא חשבתי שאהיה לי קשר אמיתי איתם..

אוף..אני רוצה שהתחושה המגעילה הזאת תעלם

אני רוצה להיות שמחה ממי שאני, להיות שלמה עם מי שאני, להיות גאה ביכולות שלי ובמה שהספקתי לעשות עד היום..

סתם..תמיד יהיה לי מוזר שיום אחד הבן אדם הכי קרוב אלי יכול להיות ביום אחר בן אדם זר.

אני חושבת שגבר לעולם לא יבין את ההרגשה ההיא.. או שכן? אין לי מושג

שגבר ניצל אותה מינית

שכל מה שרוצים ממך זה את הגוף שלך

שלא מסתכלים על הבפנים..

שמישהו מסוגל לזיין מישהי ויום אחרי אפילו לא להתקשר..

אני לא מספיק מעניינת בשבילכם...