I want to feel good .

אז אני מחייכת וצוחקת

אפילו לא כועסת על עצמי שדחיתי את כל העבודות והשיעורים לסוף, כי אין ככ הרבה ואני אעשה יום לפני השיעור, ומחר מתמ ואנגלית.

וחוצמזה,

יום המחר מהול באושר ובעצב, נקווה לטוב, לגבי שני הדברים, אבל בעיקר בקשר לדבר הראשון כי הוא הכי חשוב.

אז בעצם יותר מזה אין לי ממש מה לכתוב

יהיה בסדר

ובא לי חבר

למרות שזה מזה לא הולך לקרות בזמן הקרוב

בטח לא למשהי שכל היום בבית אז איך היא תכיר בנים

ובטח שהיא יבשנית+ביישנית משהו

אבל חוץ חוץ חוץ מזה

אני שמחה כי אני מקבלת החלטות

לפרוש ממקום א' למקום ב',

לצבוע תחדר, ונכון כבר אמרתי את זה מלפני איזה חודש אבל לא יכלתי לצבוע כי היה חול המועד..

להירשם לחוג הזה,

ללכת לקורס המקסים ולבדוק אם צריכים עבודה במקום הנחמד גם כן

ולא מתאים לי כי אני בנאדם עצלן, ככה אני חושבת לפחות

אבל לפחות אני מזיזה דברים ולא רק מדברת, וזה גורם לי ממש להיות גאה בעצמי

וכל השירים נשמעים לי יפים וכיפים וכל היום אני רק רוקדת ושרה ועל הדרך גם סובלת מלעשות רגליים אבל הכל למטרה טובה

ולא עולה לי שיר מסוים לשים פה, אבל כולם ככ יפים אז מסע בחירות עכשיו..

  אע לא רוצה הכל נמחק לי!

טוב שחזור:

טוב זה היה קל

מיקה הוא מלך

והביצוע הזה עושה חשק של עוד

מעניין אם הייתם מזהים את השיר בלי לראות את השם שלו עד לפיזמון הידוע...

והחלטתי לכתוב עוד קטע

עליך

כי אני אוהבת שכותבים עליי

ואתה מותק אמיתי אבל ברור לי שלא בשבילי בגלל כל מני סיבות

ואני לא בטוחה שמותק אמיתי אלה המילים

אולי כן, אבל יש מילים יותר מתאימות

גם שאתה ממכר משהו

ואתה עושה אותי שמחה, בין היתר

גם כשאתה מעצבן וזה.. דאט'ס נייס.

ועוד שיר כי בא לי

חחחח אני אוהבת את זה.

(למה ישראבלוג מעצבן ומוחק לי כל פעם אלף פעם את השיריםםם)

אולי אני אצליח לכתוב עכשיו איזה משהו

לא הייתי הרבה שעות בבית היום אבל במה שהייתי רציתי לכתוב ופשוט כולם היו בבית ככה שאי אפשר להתסכן..

לא יודעת בסהכ קרו הרבה דברים רק שאני עייפה מתה

ולא זה מצחיק אותי שאשכרה הייתה לי שנה גרועה וחשבתי שזה רק מסיבה אחת.. וחשבתי שמהסיבה הזאת אני מרגישה חרא וזה משפיע על הקשרים עם החברים ובגלל זה התרחקנו..

וזה לא שלא ידעתי שזה קשור אליה, ברור שידעתי, ידעתי ככ.

אבל אף אחד לא בא וממש אמר לי את זה והסביר לי

ופתאום, שלא ממש בבום, ואולי גם אחרי שזה עבר,

את אומרת לי ואני חושבת וואו.. אשכרה שנה נדפקתי מ2 כיוונים כאלה קשים

ואמרת

שלא הבנת

איך הקטנה הזאת, גם פיזית וגם מנטלית (כי בתכלס אף אחד לא ממש סופר אותה..), מצליחה להשפיע על כל השכבה מהמושב הזה כנגד ילדה אחת

ויודעים מה?

כשהיא אומרת את זה ככה זה ככ מרגיז

כי את פאקינג ילדה כזאת מעצבנת!!

וכל היום עושה פרצופים ומעצבנתתתתתתתתתתתתת

אז מה את רוצה ממני?

עושה לך טוב ללכלך שנה שלמה על משהי שבתכלס לא באמת עשתה משהו רע

והדוגמאות שהיא זכרה להביא לי

שתיהן

פשוט היו שקר

אני אצא באמצע פעולה להכין לי פוקפורן?

וואי ככ לאאאאאא

כן יצאתי באמצע פעולה להכין פופקורן ואני ממש לא זוכרת בשביל מה אבל ככ לא בשביל עצמי או משהו

ואני ביקשתי מחברה לעבור איתי כיתה בטיול שנתי ולשאיר אותך לבד?

כאילו מההההההה.. זאת בכלל היא הציעה ואני אמרתי לה שמה פתאום שהיא תעשה את זה בשבילי ואת שמעת את זהההה

אז בשביל מה סתם ללכלך שנה שלמה על משהי

מה פאקינג 2 "חברות" שלי רבו עם חברה אחרת כי היא שיכנעה אותי לבוא למסיבה של בערך........ כל העולם?

ונכון זה היה מזמן ואת פצפונת שתכנס לי לתחת והשניה עכשיו בסדר איתי

אבל לחשוב שמה.. ככ זה היה גרוע? בגלל כלום?

כי אשכרה הצענו לך לבוא כל פעם ולא רצית ועשית פרצופים, ודבר אחד רע לא עשינו לך בכוונה, זה שנעלבת כי אנחנו חברות יותר טובות?

ואני פתאום ככ שונאת אותך..

כי אני מכירה אותך גברת רכלנית... נצר למשפחה רכלנית גורלך כגורלם

אני מכירה אותך ככ מכירה אותך מהגן ומאז לא נפרדנו

קוראת אותך שאין מילים לתאר כמה טוב..

אבל עכשיו שונאת אותך מתמיד

שונאת אותך על שעושה לך טוב לעשות לי רע

לעשות לי רע במשך שנה שלמה על כלום

על כלום ילדונת.. לא חייבת לך כלום ולא עשיתי לך כלום

ואת חתיכת רכלנית

והיא אמרה לך שהיא לא מבינה איך אני לא רוצה לנקום בך על הכל

אבל אני חושבת שאת כבר מספיק נדפקת מבלי שאני אעשה לך שום רע..

אם בעצם שום דבר שאני עושה, עושה לך רע, אז אולי הבעיה היא אצלך, חביבתי(עם דגש).

אז אני יודעת שתמשיכי

שתנסי

אולי גם תצליחי

ולי קצת קשה לדבר עם כולם עכשיו אחרי שאני יודעת, למרות שידעתי שכולם היו מעורבים.

ידעתי, ואני חושבת שכמות הריכולים שנאמרה עליי השנה גדולה ורעה יותר מבכל שנה אחרת..

וזה מוזר לי כי דווקא השנה יותר התחזקתי.. באמונה שיהיה יותר קל

אז דווקא הייתה שנה יותר קשה

אבל אולי זה יותר טוב ממה שהיה אמור להיות.. אי אפשר לדעת..

אז מוזר לי לדבר עם כולם

ואני לא בטוחה ב100% שהייתי רוצה לשמוע את זה ממש.

ולדעת שכולם שנאו אותי השנה הזאת על שטויות.

ואולי עדיין

ואולי זה יחזור ויקרה שוב ובגדול

אבל לפחות זה הראה לי מי החברים האמיתיים.

את שהיית איתי כל הזמן, ואף אחד לא סיפר לך על הדברים "הרעים" שעשיתי, כי חצי מהם היה שסתם ישבנו שתינו בכתה צחקנו והיא לא ידעה על מה.. אבל רק עליי כעסו, וכולם ידעו שאנחנו החברות הכי טובות אחת של השניה אז להגיד לך דברים רעים עליי זה בדוק יגיע אליי..

ואת שבתחילת שנה לא היינו ממש בקשר.. אחרי כמה שנים של קשר מדהים..

אבל למרות שכל הזמן שמעת עליי את כל הדברים האלה.. זה לא שינה אצלך כלום ולהפך ועכשיו אנחנו כמו פעם

ואת, ששמרתי אותך לסוף, כי את מסובכת לי ככ

כן היית איתי בהכל ואולי בלעדייך הייתי ממש מרגישה את כל הקטע המסריח שהם עשו

אבל לפעמים את ככ מעצבנת

שאני הולכת להיתקע איתך שנה שלמה של הדרכה

שאת עצלנית ותמיד לא מרגישה טוב ואין לך כוח ללכת הביתה להביא משהו שכולם חייבים כי את ואני גרות הכי קרוב

לפעמים את בלתי נסבלת

תיהיה מה שאת רוצה מה שעוד יותר מעצבן זה שאני הולכת להעביר איתך את השנה ולהתעצבן מכל שטות

אבל מצד שני כל המצב שלך..

אני רוצה לשמוע אותם ממשיכים לדבר אלייך ככה ואני אצעק עליהם ואדבר איתם בשקט ולבד והכל רק שיפסיקו

כי אני רואה את ההערכה שלך ואת הביטחון שלך נוזל לי בין הידיים כשהם ממשיכים בשלהם.. והביטחון שלהם עולה על חשבונך

אז לא עוד מושב מטומטם תפסיקווווווו ותעשו סוויץ' במוח כי לי בא לעבור מפה

אולי יש עוד הרבה דברים לכתוב

ואולי אני עוד ממש כועסת על כל הנושא שכתבתי

ולא ככ בטוחה מה לעשות לגבי הכל

אבל רק דבר אחרון לכתוב

שעלה לי עכשיו

למרות שיש לכתוב עוד ככ הרבה

והוא שאני פשוט מתגעגעת אליך

מתגעגעת אליו

מתגעגעת אל האדם הכי מדהים שפגשתי מיימי

ובא לי לבכות

כי כמה אהבתי אותו

ואם רק הייתי יכולה להתאהב בו זה היה קורה

אבל זה לא היה במצב שיכולתי להרשות לעצמי אפילו

ואל תגידו לי שלא שולטים בהתאהבות ובלה בלה

כי אהבתי אותו ככ אבל כנראה שלא הייתי פאטתניקית שמתאהבת בגדולים ממנה בכמה שנים טובות

ואני אוהבת אותו ככ

וזה נורא שהם באים רק לשנה אחת (במקרה שלו)

וכולם אומרים שהיה לנו סיפור אהבה

וכולם רבע צוחקים ואומרים כי הם יודעים כמה שאני מתתי עליו

ובוא נשכח לרגע שחצי מפה מכירים אותי

אבל אני אישית מקווה שיום יבוא וניהיה גדולים ובוגרים יותר (אני) ואולי... אולי...........

לא זה לא יכול לקרות.

לפעמים אני חושבת לעצמי

Hey there, זנזונת,

מה יש לך?

עצם הכתיבה הזאת עושה לי להרגיש רע

שאני חושבת עלייך את זה

אבל מה קורה לך?

הוא אומר לי כל מני דברים בקשר לדת

במקרה היום חלקם או רובם חלפו על פניי..

אבל כל הדברים שלגבייך..

אני פשוט יודעת שהוא צודק

מצד שני עולה לי הדמות שלה,

שאומרת- תעשי מה שאת אוהבת ונוח לך ומרגיש לך נכון.

אז אני לא בטוחה מה לכתוב עכשיו

בייחוד שאני כותבת את זה עכשיו בכתב, כי שישי בערב וכבר סגרתי את המחשב, ואני לא בטוחה אם מחר להיות על המחשב או לא ככה שאני אפילו לא יודעת מה אני מעדיפה שזה יפורסם בשבת או במוצ"ש..

ותוך כדי שהכתב יוצא לא ברור ומעוות כי זה בשכיבה אז העצבים חוזרים אל ההיא שחיכיתי לה שעתיים ובסוף לא עניתי לה רבע שעה כי לא הייתי ליד הפלאפון והיא הלכה לישון. וזה שיגע אותי כי חיכיתי לה שעתיים. ולא נוח לי לכתוב ככה ואני מרגישה שאני משתגעת ושאין לי שקט נפשי ושאני סתומה ומטומטמת ומכוערת וטיפשה ואל תשאלו איך הגעתי לזה עכשיו אבל פשוט הגעתי ולכתוב פוסט עכשיו כי הבלוג מעלה עובש היה רעיון רע ומצחיק שבסוף כן הקשבתי לך והחלטתי לכתוב.

והרסתי פוסט בגלל סיבה מטומטמת, פוסט שהיה אמור להיות עמוק ומעמיק...

והרסתי ובא לי להמשיך להרוס כי לפעמים אני משתגעת......... ואם הפועלים במקרה היו עובדים פה היום (ולא, כי שישי,) אז הם היו רואים אותי מהחלון והייתי ניראת להם רגועה בעליל.. אבל לא אני תכף מתפוצצת ולמה אני ממשיכה לכתוב שמישהו יקח ממני את הדף הזה כבר.

תחילתו של שיגעון? יכול להיות.

אבל לי רק בא עכשיו שק אגרוף בן אדם שפעם ככ רציתי כדי להרביץ לו עכשיו ולחשוב שזה כואב אם זה היה בן אדם אמיתי, שבטוח שבכלל לא היה מזיז לו כי הגוף שלי ככ חלש כי אני לא אוכלת והולך להיות לי פרופיל 21 בגלל שאני כזאת גרועה.

והוא אומר לי שהדת תביא לי שקט נפשי אבל היא לא... ואני חושבת שאולי חבר אבל לא כי גם אותו הייתי רוצה לשבור עכשיו.

ולמה?????????

כי חיכיתי לך שעתיים ובסוף הלכת לישון וכי הכתב יוצא פה חרטומים ולא נוח לי.

באמת שלפעמים אני לא מבינה את עצמי.

ואני מחליטה להמשיך לכתוב ולבלבל בשכל כי אולי זה פורקן- אולי גם לא, אבל אני עצבנית ומשתגעת.

ככה שאם הגעתם עד לפה פשוט תפרשו, ופה בין השורות נחבא אחד מהסודות הגדולים שלי, שבעצם לא גדול בכלל אבל משום מה לא בא לי להגיד לאף בן אדם בעולם.. אולי רק לה..

אבל אני עצבנית

והשיער מציק

ואין מקום ולא נוח

ואני באמת משתגעת

ואני בן אדם מטורלל מטומטם דפוק מכוער מפגר וטיפש וחצי מהמחמאות פה תודות לך אני חושבת,

אז למה להמשיך? (2 משמעויות)

אז לגבי שתיהן התשובה היא ככה- פשוט להמשיך.

ואני ככ רוצה להדליק תמחשב לכתוב את הפוסט הזה.

ולא נוח לי ככ שבא לי לבכות

וברגעים כאלה בא לי את הרובה רק לירות בעצמי ושלא תדעו עוד צער

או שמחה

ובא לי לבכות כבר

ואני שונאת את עצמי ככ

אותי ואת כולכם

כי בגללך, מטומטם, לא נוכל להיות חברים לעולם.

כמה שהייתי בטוחה שזה יקרה,

ובגללך, מטומטם, או מזליסט, לא נתנשק אף פעם, כמה שזה היה דבר מספר אחד שידעתי שהולך לקרות בקרוב.

ואני כועסת עליך על שלא שלטת בעצמך. אתה, מכולם! אתה! לא יודעת איך להסביר.

אבל אתה, שלדעתי לקחת את ערך הכבוד העצמי יותר מדי רחוק.

יש גבול, אדוני. לא אתה.

שונאת את העולם עכשיו!

אוף. עצבנית. למות. לבכות.

תהרגו אותי בבקשה! (לא).

רציתי לכתוב עלייך ככ הרבה דברים טובים עד שעיצבנת לי את הנשמה שהייתי מתה לתת לך אגרוף ובעיטה גם.

אני לא רואה את עצמי הולכת לישון עכשיו

ואני לבד ככ לבד.

הייתי רוצה לשבור את החדר הזה עכשיו לקרוע את כל הדפים מהספרים

ואותי הורג שאין לי שום דבר שירגיע אותי

רק לבכות עד צאת הנשמה כי בסהכ התעצבנתי כי חיכיתי לך פאקינג שעתיים ובסוף הלכת לישון!!!

באמת שאני הילדה הכי מטומטמת ומכוערת שיש ובא לי לכתוב שאפילו קשר עם עצמי אני לא רוצה

חברים חארות וידידים חארות וכולם חארות רק תעופו לי מהפרצוף ומהחיים כי דיייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייי.

והעיקר שהבלוג לא יירקב.

וברור לי שליותר מחצי מהדברים פה אני לא מתכוונת בכלל

אבל אני רק רוצה את השק אגרוף בגודל ובצורת בן אדם כדי שאני אוכל להרביץ לי בטירוף ובסוף לחבק אותו כי בסהכ זה מה שאני צריכה...

חיבוק חזק שלא יעזוב

ומרגישה כמו ילדה קטנה שצריכה ורוצה שידאגו לה

שידאגו לה באמת

שישאלו אותה אם היא אכלה ארוחת צהריים וערב ולא ממתק

שישאלו אותה אם היא יושבת על השיעורים ואם היא צריכה עזרה

שישאלו אותה אם הכל בסדר באמת ושיתנו לה מלא חיבוקים

שיגידו לה שהיא יפה ולא כי איכפת לה מה חושבים

כי חשוב לה לדעת שיש אדם אחד שבאמת חושב ככה

חשוב לה לשמוע את זה

זה חשוב לה כמו לילדה קטנה

שמעצבן שקוראים לה ככה כל הזמן ומרתיח

והיא רק רוצה חיבוק ושירימו אותה ויחזיקו ויתפסו אותה שלא תיפול

שלא תיפול לא פיזית ולא נפשית

ועכשיו אפשר ללכת לישון

כשאני יותר רגועה.

ומתחילת הפוסט ידעתי שאני אעלה אותו, עם כל החרא שבו, כי בסהכ זאת אני. ולכולם יש עצבים לפעמים שבא להם פשוט להרוג את הכל ולהרוס את כולם,

רק שאני פשוט נגעלת מעצמי במצבים האלה.

אז לילה טוב ושלא תדעו שיגעונות כאלה.