אוקיי אז מה יש להגיד?
אם מישהי אומרת לי שאני היחידה בעולם שהיא יכולה לספר לי
אז אני מרגישה ממש טוב
מרגישה ממש ממש טוב
וזה לא שהדברים מסתדרים והכל מושלם
הדברים אפילו מבאסים ומסתדרים ההפך ממה שהיה צפוי במשך שנה בערך
וזה לא שפתאום יש לי מליון חברים שאני יכולה להיות ולצחוק והכל
יש לי. אבל אני עושה את השיקולים האלה ומביאה את זה על עצמי. ואם אני מעדיפה שלא לרחל אז טוב מאוד שאני אגיד שאני לא רוצה ללכת למסעדה עם מיסטר רחלנית
וזה לא שהחדר שלי נצבע ומשתנה כמו שתכננתי
אבל לפחות זה לא בגללי, רק בגלל שלאבא שלי אין זמן. ואני לא זורקת בקשה פעם בשבוע ולא מבינה למה היא לא נעשת. אני כן מתאמצת ומבקשת.
וזה לא שהכל מושלם עם ההורים שלי והם בטוח לא יתגרשו
אבל אני לא מפחדת מזה ואם זה יעשה להם טוב, אז לא רק שאני ניטרלית- אני בעד.
יש לי את הדימיון הזה לאמא שלי הולכת לרקוד ועושה מה שטוב לה ומכירה חברות חדשו ויוצאת עם בחור חדש שהיא מאוהבת בו לגמריי
ושהחלום שלה מתגשם ויש לנו בית פתוח שלא צריך להסתיר ולהתחבא ולשקר
וכל החברים באים לבית הזה
ויש לי עוד כמה אחים קטנים מאבא. אחים קטנים ודוסים שמעולם לא באמת יהיה לי קשר עמוק איתם..
מפחידה אותי המחשבה שבאיזשהו מקום אני רוצה שזה יקרה
וזה לא שאני שלמה עם איך שאני ניראת והכל.. בעיני חלק מהאנשים אני אפילו יצורה..
אבל אולי באיזשהו מקום כבר פחות איכפת לי
ולפעמים (כמו בשניה הזאת) יש לי רגעי מירמור קשים
ובעצם זה לרוב
וזה לא שכשאני עם חברים אז אני צוחקת הרבה
ואתמול זה קרה ודי הופתעתי מעצמי. כבר התרגלתי לזה שצחוק ממש מתגלגל אין לי כמעט
רק שאח שלי הקטן מרביץ לי ואני בשוק כי אני לא רגילה לזה שהוא מתחיל להיות יותר חזק ממני.. אני רגילה שאני זאת שמרביצה לו כשמשהו לא בסדר חח.. ואבוי לי שילד בכתה ו' יתחיל להרביץ לי כשאני אציק לו
וכל הזמן אני רוצה עיסוק או תחביב או חוג
רוצה משהו רוצה תחביב
והחלטתי ללכת לרכיבה על סוסים שנה הבאה
לא לתחרויות לא לכלום
פשוט לעשות משהו שאני אוהבת.. לקבל קצת מושג..
וזה 400 שקל בחודש פעמיים בשבוע אם אני לא טועה ואיך אני אבקש את זה מההורים עם כל הטיפטופים.. אז אני אחסוך ואשמור את מה שיש לי למקרה שאני אראה שאני אוהבת תחוג ורוצה להמשיך
ואם זה יפול לי על היום של הישיבה אני אצטרך לבטל את החוג
ואני אתנדב כל יום שישי עד הצהריים בתקווה שהאוטובוסים לשם לא יקחו יותר משעה
ואחזור ואלך להעביר פעולה ובתקופה מסויימת ארוץ ישר הביתה לקידוש ובטח אשכב לישון בשעה 6 וחצי
ובין לבין כיתה יא' צריך להשקיע ובסוף שנה בגרויות
אז רגע סדר בשבילי של מה הולך להיות שנה הבאה
יום ישיבת צוות
ביום כלשהוא בניית פעולה
יומיים בשבוע חוגים
יום התנדבות+פעולה+קידוש
בגרויות
ואולי אולי אולי אולי אולי יום עבודה באיזה חוג אם היא תצטרך ולא להסתמך על זה
ובעצם זה לא נשמע כמו משהו עמוס ממש
הא וגם רישיון הולך להיות לי השנה
וכבר אמרתי שאני מאושרת בזה שאני ממנה את עצמי להשאיר מקום שמור מתוך השניים לחברה שלי לכל מקום?
זה מרגיש טוב.. כמו שליחות קטנה.. כאילו לחסוך ממנה את ההרגשה הרעה בכל פעם של לבקש טובות מאנשים ולכעוס על עצמה בגלל שיש לה מחלה שהיא לא בחרה..
אז אני מרגישה די טוב.. לפעמים ממורמרת לרוב סתם אדישה לא זזה ולא עושה כלום ולא צוחקת ולא יוצאת
אבל יש משהו קסום בהרגשה שלי עכשיו
ואני לא חושבת שאני מחכה לחבר בשביל להשלים את ההרגשה
נראה לי שטוב גם ככה.
שיר יפה
היא נורא יפה
הא ואני מחליטה להוסיף פה משהו למישהו
שבאמת כיף לי לדבר איתו והוא אחלה של בנאדם
ואני הייתי שמחה אם היו מקדישים לי משהו כזה אז אני מקדישה לך רשע
בבלוג זה
בכל הבלוגים
