אני חושבת על מלאמלא דברים לכתוב מילה במילה וכשאני מתיישבת הכל נעלם
לא זוכרת כלום
אולי בגלל המוזה
החדר הזה מבאס את הצורה
ובטבע הכל הרבה יותר זורם
אני נוסעת וכל המכוניות האחרות גורמות לי להרגיש ככ קטנה
כל העולם הזה
הוא ענק
הוא גדול ככ כל המשמעות שלו כל הדברים שקורים בו
ואתה ככ קטן..
יש ככ הרבה דברים גדולים באמת בעולם הזה
ואני רוצה להיות חלק ממשהו כזה
אבל אני יודעת שזה לא תמיד משהו טוב
הרבה פעמים אלה סיפורים רעים
ומהם אני מפחדת
מעדיפה שהחיים שלי ישארו רגילים ומשעממים מאשר משהו גדול בהם אבל רע
באמת אני חייבת לעשות משהו
משהו גדול
להפסיק לפחד כל הזמן
לעשות את הדברים שגורמים לי להרגיש טוב
אני רוצה להיות קרובה לאדם בעייתי אוטיסט חולה נפש משהו דומה. אני מרגישה שאני חייבת את זה ושיש לי את הסבלנות והרצון לעזור לבן אדם כזה ושזה מתפספס לי בין הידיים.
הגשם הזה כלכך טוב ככ קר אבל ככ טוב
וההרגשות שהוא מביא והמחשבות שהוא מעלה
זה מדהים
אני אומרת לעצמי שטוב לי עם זה וממשיכה ואני לא יודעת אם זה אמיתי או הכחשה
עשית קטע לא יפה, עשיתם שלושתכם. ממך כבר לא איכפת לי אני מרגישה שבא לי לדפוק לך משהו בראש.
אבל אתה? לא מפתיע, כזה אתה, אבל בכל זאת. ואת.. למה את צבועה?
לפחות אל תדברי איתי כרגיל אחכ
מה את משחקת אותה חברה טובה שלי אחכ
אפילו אל תשאלי איך הייתה השיחה איתו
למה נראה לך שאני אענה לך
את חברה שלי מהגן ואני אוהבת אותו יותר מאשר אותך איך זה הגיוני
אני לא בנאדם נקמן אבל אני לא מתכוונת לשאול אותך למה ממש בכית ומה קרה ושיהיה טוב
את הכעסת אותי ככ
אני מעדיפה להיות מנודה ושישנאו אותי מאשר להיות צבועה איתכם
אני יודעת שיש דברים ככ הרבה יותר חשובים מהשטויות שלכם.. שבאיזשהו מקום הם גם השטויות שלי
אבל כל השטויות האלה של לרדת ושל לרכל ושל כל הדברים של הילדים הקטנים האלה
יש ככ הרבה מעבר לזה
אני לא צריכה אותכם בשביל להרגיש טוב
אני צריכה חברים בשביל להרגיש טוב ולמזלי יש לי אחרים כי אם היה לי רק אותכם הייתי על הפנים
לפחות אני מחייכת השנה
השנה הזאת טובה למרות שהתרחקתי מכולכם
למרות שהתרחקתם ממני
היו לי שנתיים על הפנים
וסופסוף השנה אני מחייכת, ואם אני לא מחייכת זה לא בגללכם זה בגלל דברים אחרים
וברור שהרבה פעמים אני גם מבואסת בגללכם אבל יש לי את החברים שלי שאני צוחקת איתם
והחברים האמיתיים האלה הם לא הרבה הם ממש קצת
אבל הקבוצה עצמה גדולה ובימים שאנחנו בסדר אז נחמד אפילו
אני רבה על שטויות שאני אפילו לא יודעת להגדיר אותם
רבה עם החברה הכי טובה שלי בגלל הצורת דיבור שלה אליי וזאת הצורת דיבור שלה אני יודעת
ככה היא מדברת ברגעים מסוימים שקשה לה להביע את עצמה
תמיד אנחנו צוחקות על זה שכשהיא כועסת או מנסה להגיד דברים בכעס כדי שיבינו אותה יוצא לה משפט קצת תוקף..
אבל זה היה באמת לא יפה
אני לא רוצה לכתוב את זה פה אפילו כי תגידו שזה שטויות ומה אני מתייחסת לזה בכלל
אבל אולי בגלל שאנחנו לרוב לא רבות ומכירות אחת את השניה
אז פתאום שאת אומרת משהו כזה זה לא לעניין
ואני יודעת שבכלל לא התכוונת והכל אבל אמרת את זה ואני נסגרת ועכשיו עד שאני אפתח שוב
ויש פה איזושהי סלידה כמעט מכולם אבל עכשיו גם ממך
ואני מתלבטת אם להציע לך לבוא איתי תכף להסתובב אבל אני יודעת שאין לי כוח לצחוק איתך ולדבר איתך או לשמוע אותך
בעצם בכלל אין לי כוח
לא רק איתך
אבל את
באמת הכעסת אותי בגלל השטות הזאת שזאת כבר בעיה אצלי
בבלוג זה
בכל הבלוגים
