זה כ"כ כיף להזיז דברים
לגרום להם לקרות
לא שאני מומחית בלעשות דברים כאלה
אבל לפחות משהו אחד
ומחר אני מתנדבת עם אוטיסטים בפעם הראשנה
עוד יומיים אני יוצאת לקורס
חוזרת בחמישי
שישי בצהריים יש בריתה למישהי
והולכים מלא חברים ככה שזה כיף
ואחרי זה?
טוב נראה מה אני אעשה
זה לא שכבר ישאר לי ככ הרבה זמן עד סוף החופש
הא יש מימדיון יום אחד
בטח יהיה איזה מפגש קבוצה של הקבוצה שאני אכיר עוד יומיים
ואמן שתיהיה טובה
בזמן האחרון קורים דברים טובים
לא לגמריי טובים
אבל האמת היא שמאז שהפסקנו לדבר
אני די יותר שמחה עכשיו
והוא היה עושה לי הכי הרבה שמחה שאפשר
אבל גם הכי הרבה עצב
אז עכשיו אין יותר את השמחה הענקית הזאת לפעמים
אבל אין יותר גם את העצב
ולדעתי שנינו שלמים עם זה
אולי לו זה לא איכפת בכלל
אבל לי זה לא ככ חסר. מצד שני לא קולטת שנגמר
בחיים לא חשבתי שזה יקרה
אבל זה היה צריך לקרות ולדעתי טוב שזה קרה
ובא לי להכיר מישהו אחר למרות שאני מכירה את עצמי ולא בטוחה שזה יקרה
אבל אוקיי
נחכה ונראה
אני אתחיל להזיז תעניינים ואלך לעשות לי עכשיו רגליים
אז צ'או
ותודה על כל התגובות אתם מקסימים 3>
הא ועוד משהו שנזכרתי בו עכשיו
ואני יודעת שזה להשויץ והכל
אבל איפה עוד אני כבר יכולה לספר את זה
הייתי בת"א עם חברה לפני כמה ימים
וכשנכנסו לתחנת רכבת בדרך הביתה
היה מישהו בסביבות גיל 50-60 עם קביים ורגליים נורא עקומות
וישר הסתכלתי עליו בהתחלה אבל השתדלתי שלא כי זה לא יפה
ואז ראיתי שהוא אומר "סליחה אדוני, אדוני..." לאנשים שעוברים והיה לו קול חלש כזה
אז ניגשתי אליו ושאלתי מה הוא צריך
והוא אמר שהוא צריך 18 שקלים למונית לסנטר
והיה דיי מאוחר
אז הבאתי לו שטר של 20 והרגשתי ככ טוב אחרי זה
באמת אי אפשר להבין כמה שהדברים האלה עושים טוב
ואחים שלי ככ מעצבנים
שני מטומטמים שנחמדים רק כשהם צריכים משהו
נראה אותה מקבלת ממני איזושהי חולצה עכשיו
סנובית
שיר מרגש
בבלוג זה
בכל הבלוגים
