נמאס לי להיות עם אותה אחת כל הזמן
אני מתה עליה והיא החברה הכי טובה שלי
אבל אני מרגישה שאני צריכה להוכיח את עצמי כל הזמן
לא מבחינתה, מבחינתי
היא היחידה שאני מדברת איתה הרבה ומצד שני זה מרגיש לא טבעי
החוסר ביטחון הזה ממנה
של
לא כיף להיות לידך
את לא מדברת
אני מרגישה שאת כועסת עליי כל הזמן
אפילו באוטו כשאנחנו נוסעות את לא מספרת לי כלום
וזה מה שקורה בכל שיחה
איך אני אספר לך? איך אני אספר לה?
ואני לא כזאת
אני שתקנית
תכונה נרכשת שלא יודעת ממה אבל אם אני אחשוב אני בטוח אמצא כמה סיבות
לא חסר
ובסופו של דבר כנראה שזה לא בולשיט ולא נחמד להיות ילד סנדוויץ
אין לי אף אחד
חוץ ממנה
הקבוצת חברים שלי בכעסים עליי ולא אומרים לי כלום
לא אומרים מילה של מה עשיתי להם
למה הם ככה אליי
שום דבר
רק כולם מרכלים ואני יודעת את זה אני מכירה אותם כמו את כף היד שלי
אני רואה אותך חתיכת ילדה מעצבנת
שכל מה שיש לך לעשות זה לעבור מאחת לאחת כי לבד את לא יכולה להיות ולרכל כל פעם על מישהי אחרת
וזה לא פעם ראשונה שזה עליי
ואת הכי מעצבנת אותי כי את צריכה אותי.. את ככ צריכה אותי!! בכיתה, ככ
אז אני משתדלת, ואני יודעת שאני משתדלת, לא עם כל הכוח שלי, זה נכון, כנראה שזה לא בראש המחשבות שלי, אבל השתדלתי.
שיתפתי אותך במה שאמרו לי מהצד השני וצחקתי איתך ודיברתי איתך
אבל כל פעם אחה"צ כשהיינו עם חברים אחרים היית עושה פרצופים מתנהגת מגעיל ומרכלת
ואז שוב בכתה מצפה שאני אהיה איתך
אבל לא, אני חשבתי שזה נגרר ושאני צריכה לשבור את הרצף הזה בשביל לשנות משהו
לפחות לשנות תהרגשה שלך
אני סתם מוציאה את עצמי פיה טובה
זה ברור שגם אני לא הייתי בסדר
אבל יודעים מה?
הייתה איתי עוד אחת בעסק
אבל רק עליי הם כעסו
כמו בפעם ההיא שהם שמרו כעס עליי כשעוד אחת ואני הלכנו בלי לנקות. פעם אחת. וכמה חודשים אחרי זה הם עדיין שומרים על זה טינה?
מה יש להם?
ומילא שהם דפוקים, הבנתי, אבל רק עליי? למה רק עליי???
מה אני עשיתי שהאחרות שהיו איתי לא עשו
אני לא עצובה מזה שאני פחות איתם
אני כועסת עליהם ולא ככ חבל לי שאני פחות איתם
חבל לי שהם היו הקבוצת חברים שלי ועכשיו כשהם התרחקו ממני אז אני די לבד
ונכון אני בכלזאת איתם לפעמים, בהפסקות כשעוד היו כאלה, אבל אני שונאת להיות עם אנשים כשאני מרגישה לא רצויה
ויש לי אחרים, זה נכון, יש לי אחרים יותר מהרבה מהחברים האלה ויש לי דיבור או קשרים עם הרבה ילדים מקבוצות אחרות
אבל לכל אחד הקבוצה שלו ככה שזה מרגיש לבד
אני מאמינה לעצמי שאנשים חושבים שאני חמודה מהיכרות שטחית וחייכנית ואופטימית אבל שאם הם יכירו אותי יותר הם יראו שאני לא כזאת חמודה, אולי מגעילה כמו שכולם אומרים, ושאני לא כזאת אופטימית- אני כל הזמן עצובה ועם חרא הרגשה, ושלא כדאי להם להיות איתי כי אני עצבנית וצועקת ובנוסף אני משעממת ולא מדברת
אז כן אין להם מה להיות איתי ומה לעשות איתי
ולא כדאי להם להיכנס לזה כי שומדבר טוב לא יצא מזה
וכואב לי שאני מאמינה לזה
וכואב לי שאני חושבת שזה נכון
אני באמת חושבת שזה נכון
והורג אותי הלבד הזה
הורג אותי שאין לי קבוצת חברים להיות איתה ושאני ביישנית כזאת
והורג אותי שתמיד ככ קשה לך לענות על ההודעות שלי כשאני צריכה אותך ככ! אז זה פשוט זהו
לא רוצה להיפגע יותר וזה בערך הדבר היחיד שקורה איתך מאז
מאז מה שהיה הדבר הקטן הזה שאפילו לא ידעתי שאני פוגעת בך בו
אבל אני לא מצטערת עליו
אני רואה אנשים ויודעת שהם טובים.. אולי פחות ממך אולי כמוך ואולי יותר ממך
אני רואה במבט שהם כמוני.. נכון אולי אני טועה אבל זה נותן תקווה
אני רואה ויודעת שאני יכולה להיות איתם ולדבר איתם
אז נכון לפעמים הם בני 20 ומשהו
אז אני לא אדבר איתם בכלל
אבל זה כיף לדעת שיש אנשים כאלה
כשמרגישים ככ לבד
זה כיף לדעת שיש ושעוד יהיו ושיש אנשים שבנויים כמוני
יש אנשים שהם כמוני
ויהיה לי כיף איתם אני כבר מחכה שיהיה לי כיף איתם ולהכיר אותם
אבל אני באמת לא מדברת
וחייבת לשנות את זה
ואני אוהבת את רגעי התקווה הזאת וההרגשה הטובה
בימים האחרונים הם לא נמצאים פה הרבה
אבל יהיה טוב
אני מקווה שבקרוב..
3>
רק מחכה שיהיה מישהו שאני יוכל לאהוב אותו ככ חזק (ושזה יהיה הדדי כן?)
בבלוג זה
בכל הבלוגים
