אני לא ממש יודעת מה יש לי בזמן האחרון - אני ממש מבולבלת. אבל ממש-ממש...
עד עכשיו אהבתי את משה, הייתי בטוחה שאני מאוהבת בו. אבל משהו השתנה, אני לא בדיוק יודעת מה השתנה, אני עדיין
מנסה לברר.
ביום שבת הייתי בפנימייה, וראיתי אותו... בהתחלה ממש שמחתי, וקצת קפץ לי הלב, אבל אחרי כמה זמן שהייתי איתם [דיברתי
איתו ועם עוד כמה] פתאום זה היה רגיל, כאילו ש... אני יושבת ומדברת עם ידיד רגיל שלי. פעם, אם זה היה קורה, שהיינו
יושבים ומדברים, לא יכולתי לנשום במשך כל הזמן. עכשיו זה היה רגיל כזה, לא כמו שזה היה לפני חודש או משהו כזה.
וכן, עדיין כשאני מסתכלת עליו מחייך אני מתחילה לחייך גם, פשוט כי יש לו את אחד החיוכים הכי יפים שראיתי בחיים שלי.
כבר ראיתם מהתמונה בפוסטתמונות האחרון. [:
זה טוב, זה מעולה ואני ממש שמחה שזה קרה. האהבה הזאת סתם הכאיבה לי והייתה הכי לא במקום שיש. הוא וחברה שלו עוד
מעט 3 שנים ביחד, ובואו נודה באמת? אף פעם לא חשבתי שיש לי איזשהו סיכוי איתו.
אז הנה, כנראה שזאת הייתה אהבה כזאת של כמה חודשים [9 חודשים. וכן, זה לא כזה מעט] שהייתה אמורה להיגמר
ברגע שהתחילה, כמו רוב ה"קטעים" שהיו לי עד עכשיו [כולל עוז].
אני לא יודעת מה עכשיו, אם זה באמת עבר לי לגמרי, אם הצלחתי להתגבר על זה לגמרי... אבל אני כולי תקווה שזה כן עבר,
כי זה הדבר הכי טוב שיכול להיות.
שפשוט נהיה ידידים טובים, נצחק והכל, כמו לפני שהתחלתי להתאהב בו. ונכון, גם אחרי שהתאהבתי בו היינו ידידים וצחקנו
והכל, אבל כאב לי.
כאב לי להיות לידו ולדעת שהוא בחיים לא יהיה שלי. כאב לי לצחוק איתו ולדבר איתו על חברה שלו, כאילו שאני בסדר עם זה.
אבל אני הכי שמחה בעולם שלא סיפרתי לו שאני אוהבת אותו... כן, יכול מאוד להיות וכמעט בטוח שהוא ידע מחברים שלו
ומשמועות שהסתובבו, אבל הוא אף פעם לא היה בטוח עד כמה זה נכון, ואני חושבת שאני אתן ליהנות מהספק. [:
טוב לי ככה, שאני חושבת שאני לא אוהבת אותו יותר. ועוד יותר יהיה לי טוב לחזור להיות כמו שהייתי איתו פעם.
אז למה מבולבלת, אתם שואלים? לא, זה לא בגלל שאני לא בטוחה אם אני עדיין אוהבת את משה או לא [מה שיתברר לי רק
עוד חודש, כשתתחיל השנה הבאה]... זה בגלל מישהו אחר.
אני לא הולכת לכתוב פה את השם שלו, כי אני יודעת שיש ילדים מבצפר שנכנסים לפה, והדבר האחרון שחסר לי זה שהם יידעו
שוב מה הולך בלב שלי.
הוא ידיד שלי, כמו שמשה היה, אבל הרבה יותר קרוב ממה שמשה היה. עד לא מזמן לא היה לי כלום, או לפחות ככה חשבתי.
אולי ניסיתי להדחיק את זה שיש משהו...
אבל לפני איזה שבוע או משהו כזה התחלתי להרגיש שאני מתגעגעת אליו, וכשידעתי שאני הולכת לראות אותו ישר שמחתי,
ישר חשבתי על זה שזה הדבר הכי טוב - שאני אראה אותו.
היה איזה משהו, אני לא בדיוק יכולה לקרוא לזה בשם מסוים... אבל לי זה כן עשה משהו, הייתה לזה איזשהי משמעות.
החברות שמדברות איתי מחוץ לבלוג יודעות על מה אני מדברת.
אבל זה הוא, אני לא יודעת מה איתו! לא יודעת אם אני חשובה לו, אם אכפת לו ממני, אני לא יודעת מה הוא חושב עליי. כואב לי
לחשוב שבשבילו זה היה כלום, שום דבר, סתם משהו. ולא, זה לא היה רציני או משהו כזה, אבל זה עדיין עשה לי משהו, למרות
שלא רציתי שזה יעשה.
עכשיו אני מפחדת... אני מפחדת ממה שיכול להיות, אני מפחדת ממה שאני מרגישה. לא, אני לא מאוהבת בו, כי זה לא הגיוני.
אף אחת לא קמה בבוקר ופתאום מחליטה שהיא אוהבת מישהו. אבל אני פשוט מרגישה דברים שלא הרגשתי אליו בעבר.
אני מתגעגעת אליו, אני לא מפסיקה לחשוב עליו, וכשאני חושבת עליו ישר עולה לי חיוך ענקי ומטופש על הפנים. אבל אז החיוך
הזה נמחק... כי הכל הכי לא ברור שיש והכי מסובך, לא הגיוני ומטומטם שיש.
כעיקרון, אני המטומטמת בעניין. אני מטומטמת שאני בכלל חושבת שיכול להיות לו משהו אליי. לא, אין לו חברה [לפחות זה],
אבל אנחנו ידידים, אנחנו רק ידידים.
אני יודעת שאני בחיים לא אזום שום דבר, כי אני לא כזאת. אף פעם לא היה לי חבר, ואני הכי תמימה ולא מנוסה שיש. חוץ מזה,
אני גם כל-כך מפחדת לאבד אותו בתור ידיד שלי, שאני לא אעז לעשות שום דבר, אפילו לא לרמוז על מה שהולך לי בפנים. כיף לי
איתו מדי, טוב לי איתו מדי, מצחיק לי איתו מדי ואכפת לי ממנו יותר מדי בכדי לאבד אותו... ואני לא יודעת מה איתו ומה הולך
לו בראש, ככה שאני לא יכולה לעשות כלום. פשוט כלום!
אולי פשוט עדיף להשאיר את זה ככה? הרי גם ככה אני תמיד מוותרת על מה שאני רוצה, בלי לנסות בכלל. תמיד אני הולכת
צעד אחורה, מפחדת. אני אף פעם לא עושה כלום! העיקר לא להיפגע, העיקר לא לפגוע, העיקר להישאר בצד הבטוח.
אני תמיד שוללת הכל מההתחלה, בלי לבדוק כלום, בלי לנסות.
כי כזאת אני, פחדנית, פסימית. איך יכול לצאת לי משהו טוב, הא? אצלי כל הקטעים האלה נגמרים ברע.
אז פשוט עדיף להשאיר את הדברים כמו שהם עכשיו, ואולי אפילו ללכת צעד אחד אחורה, להתרחק. העיקר לא להתאהב בו,
העיקר לא להתקרב... שאני לא אפגע, שלא יישבר לי הלב.
אבל איך אפשר לעשות את זה כשאני אמורה להיפגש איתו כמה פעמים בחופש, כי הוא גרם לי להבטיח לו שאני אבוא אליו?
אני יודעת שאם הוא ייבקש שאני אבוא, אני לא אוכל להגיד לו "לא". ותכלס? אני יודעת שאני אהנה, כי הכי כיף איתו בעולם,
אני יכולה לדבר איתו על הכל. אני סומכת עליו.
ושתבינו, אפילו יש לנו את אותו הטעם במוסיקה, זה הזוי! עוז היה היחידי שהיה לנו את אותו הטעם במוסיקה... ותראו מה יצא
מזה , הא? =/
אבל אני לא בשבילו, אני הכי לא בשבילו, כל-כך לא בשבילו. והוא? הוא הכי לא בשבילי. אנחנו פשוט לא מתאימים, אני יודעת
שאנחנו לא. אנחנו פשוט הפכים...
במה שאנחנו חושבים, במה שאנחנו רוצים, במה שאנחנו מחפשים. הוא גם גר רחוק. וזה כואב לי, כי אני רוצה אותו, להיות
איתו, להיות שלו.
אז כן, כולכם עכשיו תבואו ותכתבו לי שאני פשוט יכולה לזרום, אבל אני לא יודעת איך לעשות את זה.
ליידע כללי, החבר האחרון שלי היה בכיתה ג' ו... אתם יודעים שזה הכי שטותי בעולם. אני פשוט לא יודעת מה לעשות עכשיו.
עכשיו אני באמת לא יודעת מה לעשות.
שיהיה לכולם המשך חודש נעים וחופש מהנה! אני לא ממש ניצלתי את החופש עד עכשיו, וחוץ מלשרוץ בחדר כושר בבניין שלי, לא ממש עשיתי הרבה.
אבל ביום שלישי הייתי בגרנד קניון [בחיפה] עם חברה שלי, ואתמול נסעתי עם חברה אחרת לת"א. היה לי ממש כיף בשני
הימים, ובת"א בזבזתי יותר מ800 שקל! פושעת שכמותי. XD
אז הנה, אני יודעת שאת החודש הזה אני חייבת לנצל עד הסוף! לנסוע שוב לת"א [מה שיקרה הרבה, כי אני אסע לבקר את
אחת החברות שלי מהפנימייה], לנסוע להרצליה [לבקר את נאור, ידיד שלי], אולי לרדת לאילת, לנסוע עם אבא לחו"ל [הלוואי!]
ולחרוש על הים והחדר כושר!
אז שיהיה המשך חופש נעים, ותנצלו אותו עד הסוף! אוהבת אתכם המון, עמיתי. 3>
עריכה: 31.7.08, 20:01
אני לא מאמינה, יש לי 10,000 כניסות! זה ממש שוק, רק שתדעו.
אני מודה לכל מי שנכנס לפה, קרא והגיב. זה ממש נחמד לקבל עצות להכיר אנשים. אז המון תודה לכולם! [:
ואלה שלא מגיבים? זה ממש פוגע לראות 20 כניסות ביום וכל-כך מעט תגובות.
למי שנכנס לפה ויש לו בלוג? גם אתם לא הייתם רוצים שאני סתם אכנס לכם לבלוג ולא אגיב, נכון?
אז בבקשה, תגיבו. אומנם אני כותבת כדי לפרוק מה אני מרגישה, אבל אני גם מצפה לתגובות.
בעבר היו לבלוג הזה 80 תגובות כל פוסט ועכשיו יש בסביבות ה20 כל פוסט. הבדל גדול, הא?
טוב, מקווה שתגיבו יותר עכשיו, כי זה משמח לראות הרבה תגובות. [:
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
