•°«כותבת מהלב»°•

טוב, אז... שלשום הייתה לו יומולדת, לחבר הכי טוב שלי לשעבר.

הוא היה בן 17, מה שאומר שהוא גדול ממני בערך בחודשיים וחצי... אולי בגלל זה הוא היה כמו האח הגדול שלי, הא?

היומולדת שלו ממש לא הייתה כמו שתכננו... הוא בכלל היה באימון של הפנימייה בדרום הארץ, ואני הייתי פה, בבית -

מנסה להסיח את דעתי עם שעתיים של חדר כושר, ואז להכין כדורי שוקולד לחוג כדורגל של האח הקטן שלי.

אמא שלי לא בדיוק טובה בעשייה של עוגות/עוגיות/כדורי שוקולד וכל מה שנלווה לנושא הזה. XD

לפני כמה חודשים, כשעוד דיברנו, חשבנו מה יהיה ביומולדת שלו... אמרתי לו שאני אאפה לו איזו עוגה שהוא רוצה,

שאני אסע אליו ברכבת. ואחרי שנשב עם ההורים שלו והאחיות שלו ונאכל את העוגה, ניסע להסתובב בעיר, נפגוש

את החברים והידידות שלו, ואולי אח"כ נקפוץ לראות איזה סרט בעזריאלי.

אמרתי לו שמצידי, אני אחרוש את כל הקניונים בעיר שלי כדי למצוא לו מתנה... והוא, כמובן, אמר לי שאני ממש לא צריכה

לקנות לו מתנה. הוא אמר שהמתנה הכי טובה שיש לו זה שאני איתו, ושהוא יודע שאני תמיד אהיה איתו.

טוב, לא ממש יצא לנו. כאילו, בכלל לא יצא לנו. שום דבר ממה שתיכננו לא התממש בסופו של דבר... לא באתי אליו,

לא הכנתי לו עוגה, לא ישבנו עם המשפחה שלו, לא יצאנו עם חברים שלו ולא הלכנו לסרט בעזריאלי. 

והמתנה שלו ליומולדת היא לא שאני איתו, כי אני לא איתו, ואני גם לא תמיד אהיה.

בעצם, אני בכלל לא פה... ואתם יודעים עוד משהו? אפילו לא התקשרתי כדי להגיד לו מזל-טוב!

20 דקות רבתי בטלפון עם חברה שלי, שאיתו בפלוגה... היא אמרה לי שאני צריכה להתקשר, ואם לא להתקשר, אז לפחות

לשלוח לו סמס, כדי שיראה שאני זוכרת. הרי בכל זאת - הייתי החברה הכי טובה שלו. אחרי 20 דקות היא נזכרה שאני

הבן אדם הכי עקשן שהיא מכירה, ושאם החלטתי שאני אפילו לא שולחת לו הודעה - אני באמת לא אעשה שום דבר,

אני לא אגיד שום דבר. החלטתי שלא מגיע לו כלום...

אבל אז, אחה"צ, בדיוק כשניסיתי לגלגל את הבלילה של השוקולד לכדורי שוקולד [דבר שהתברר כבלתי אפשרי, מאחר והבלילה

הייתה יותר מדי זמן במקרר, מה שאומר שהיא הייתה קשה בטירוף] - הוא התקשר אליי.

בהתחלה הייתי בשוק, לא ידעתי מה לעשות. פתאום, אחרי יותר מחודש, לראות את השם שלו על הצג של הפלאפון,

לשמוע את הצלצול שלו, לראות את התמונה שלנו ביחד, מחובקים, זמנים טובים... אבל בסוף התעשתתי, והחלטתי שאני

כן אענה לו. בכל זאת - לא דיברנו חודש, וזאת הייתה הזדמנות ממש טובה להגיד לו מה שאני שומרת בבטן כבר יותר מחודש...

עניתי לו בהיסוס, חשבתי שאולי זאת חברה שלי שמתקשרת אליי מהפלאפון שלו או משהו. אבל לא, זה באמת היה הוא

[אוקיי, בואו נקרא לו נתי, סבבה? פשוט, נמאס לי כל פעם למצוא דרך לא להגיד את השם שלו! אז נתי].

הוא שאל מה קורה, אמרתי לו שהכל בסדר ושאלתי אותו למה זכיתי שהוא מתקשר אליי... הוא צחק ואז אמר לי שהוא התקשר

אליי כדי להגיד לי חג שמח. אמרתי לו "חג שמח גם לך, נתי. עוד משהו?".

הייתה שתיקה, שמעתי אותו נושם דרך השפורפרת של הטלפון... ואז, כשהוא ראה שאני לא מגיבה, שאני לא אומרת כלום,

הוא אמר לי "את יודעת שאני מופתע ממך, עמית? מופתע ומאוכזב. ציפיתי שתתקשרי, שתשלחי לי הודעה, שתבקשי מאנט

למסור לי מזל-טוב, משהו! אבל את לא...".

שתקתי, לא כל-כך היה לי מה לומר לו - ידעתי שמזל-טוב אני לא הולכת להגיד לו עכשיו. אחרי שהוא ראה שאני לא מגיבה,

הוא אמר "מזל-טוב, נתי, יומולדת שמח, נתי! שיהיה עד 120 וכאלה. היום יומולדת, היום יומולדת, היום יומולדת ל...",

קטעתי אותו "נתי?", "מה?", "שתוק, טוב?".

ואז הוא התחיל להגיד "חשבתי ש...". פתאום עלה לי הדם לראש, נזכרתי בכל החודש האחרון, בכל הגועל נפש שהיה בינינו

בחודש ומשהו האחרון. 

התפרצתי עליו, צעקתי עליו כמו לא יודעת מה... פשוט הוצאתי את כל מה ששמרתי כל-כך הרבה זמן בבטן - הייתה לי בטן

מלאה עליו.

אמרתי לו שאיך הוא מעז להגיד לי שהוא מופתע שלא התקשרתי אליו, אחרי שאנחנו לא מדברים כבר חודש.

ואיך הוא מתעלם ממני בבצפר, עובר לידי  בבצפר, גורם לי להרגיש כאילו אני הבן אדם הכי לא חשוב לו בעולם!

גורם לי להרגיש כמו אוויר, וחושב שזה לא פוגע בי, שזה לא מזיז לי.

אמרתי לו שאיך הוא מסוגל להתייחס ככה למישהי שהייתה החברה הכי טובה שלו, למישהי שהייתה הכי קרובה אליו!

אמרתי לו שהוא היה הכי קרוב אליי בעולם, שסמכתי עליו יותר מעל כל אחד, שהוא היה כמו אח שלי. 

צעקתי שנראה לי שרק דימיינתי שהיינו ככה, כי אחרת אני לא מבינה את היחס הזה...  פה הוא התחיל להגיד משהו,

אז אמרתי לו "זה נראה לך כאילו סיימתי לצעוק עליך?!?!", אז הוא אמר שלא. אמרתי לו "יופי, תשובה טובה - לא,

לא סיימתי לצווח עליך. אני התחלתי ואני אסיים!".

אמרתי לו איך רבתי עם אנט 20 פאקינג דקות בטלפון - אם להתקשר או לא להתקשר, כי אני לא בטוחה שזה יהיה משמעותי

בשבילו, אחרי שאנחנו לא מדברים כבר יותר מחודש, אחרי שהוא מתעלם ממני יותר מחודש... שאני מנסה לדבר איתו,

וכל פעם זה "אח"כ", "לא עכשיו" וכל מיני כאלה.

אז איך לעזאזל הוא מצפה ממני להתקשר אליו, למה הוא חושב שמגיע לו?!

הוא אמר לי שאני צודקת, ושאין לו מה להגיד לי, כי אני צודקת. אז שאלתי אותו, מה זה עוזר לי שאני יודעת שאני צודקת?

מה זה עוזר לי שאני יודעת שהוא יודע שאני צודקת? הרי זה לא משנה שום דבר... ואז אמרתי לו שאני מצטערת שאני

צווחת עליו ביומולדת שלו, והוא צחק ואמר שזה בסדר, שזה מגיע לו. אז אמרתי לו שנכון, כי הוא אידיוט!

אז שוב הטפתי לו על העניין שהוא מתעלם ממני וזה... והוא אמר לי שזה בגלל כל העניין עם גלי, שהיא מקנאה.

אז אמרתי לו שבגלל שהחברה שלו מקנאה, הוא שוכח מהחברה הכי טובה שלו?! אז הוא אמר לי שהוא מאוהב בה.

ואמרתי לו שאני יודעת, ושאני ממש שמחה בשבילו! אבל אמרתי לו שכואב לי שזה גורם לזה שהוא צריך לעבור לידי בבצפר,

שהוא מתעלם ממני ושאנחנו לא מדברים בכלל.

וגם אמרתי לו על כל הקטע הזה של ידידה שלו, יערה... שאלתי אותו במה היא שונה ממני, שהוא איתה כל הזמן,

וממני הוא שכח לגמרי! ואז הוא לא ענה לי...  אז אמרתי לו "אה, כאילו, גלי מקנאה בי וביערה לא?". אז הוא אמר לי שזה דיי

מה שגלי אמרה לו...

אמרתי לו שיראה לאיזה מצב אנחנו מגיעים, שאני לא חושבת שאני צריכה להתקשר אליו להגיד לו מזל טוב! גם אמרתי לו אח"כ

שאלה דברים שאני כבר שבועיים שומרת בבטן, ולא הלכתי לדבר איתו כי פחדתי שהוא לא ירצה שנדבר, שהוא ינפנף אותי,

שהוא יתעלם... אמרתי לו שיראה לאן הגענו, שאני מפחדת לבוא לדבר עם הבן אדם שהיה הכי קרוב אליי, הבן אדם שהכי סמכתי

עליו בעולם!

אז כן, זה מה שהיה ביומולדת שלו... בסוף השיחה כמובן שלא אמרתי לו מזל-טוב, הוא שוב אמר לי חג שמח, והוא אמר שנדבר כבר.

הוא אמר שהוא ישתדל, שננסה לדבר עם גלי, כי באמת אין לה שום סיבה לקנא בקשר שלנו! אבל אני לא מאמינה לו...

אני יודעת שהוא לא יעשה שום דבר שיכעיס אותה, אנחנו לא נלך לדבר איתה, ובטח שהוא לא ידבר איתי כשהיא בסביבה.

אבל אני שמחה שאמרתי לו כל מה שהרגשתי, כל מה ששמרתי כל-כך הרבה זמן בלב, בבטן.

אני שמחה שאמרתי לו מה שרציתי להגיד לו, דברים שרציתי שהוא יידע. ואני חושבת שאולי הערתי אותו קצת...

גרמתי לו להבין שהמצב ממש-ממש לא טוב, שהוא איבד אותי כבר דיי מזמן.

ואני חושבת שאם זה אפשרי, הוא מתגעגע אפילו יותר ממה שאני מתגעגעת אליו. הרגשתי שהוא מתגעגע, שאני חסרה לו.

שמעתי בקול שלו שהוא מתגעגע לקשר שלנו, שזה לא שהוא לא רוצה שנהיה בקשר, אלא שהוא פשוט לא יכול...

וכן, אני יודעת שזה נשמע כמו חארטה והכל, אבל אני מאמינה לו, כי אני מכירה את החברה שלו - אני יודעת שהיא ממש קנאית.

והתגעגעתי לזה, אתם יודעים? התגעגעתי לשמוע בקול שהוא מתגעגע אליי, שאני חשובה לו... התגעגעתי לשמוע שאם הוא

היה יכול, היינו חוזרים להיות החברים הכי טובים, כמו פעם. התגעגעתי לקול שלו, שאותו לא שמעתי כבר יותר מחודש.

השיחה הזאת גרמה לי להתגעגע לשיחות איתו, לצחוקים איתו, לבדיחות הפרטיות, לשתיקות איתו. השיחה הזאת גרמה לי

להתגעגע לחיבוק שלו, שכל-כך אהבתי. ובעיקר? השיחה הזאת גרמה לי להתגעגע אליו, לחבר הכי טוב שלי...

טוב, אז פה סיימתי לחפור על מה שהיה ביום של היומולדת שלו. אני רוצה גם להוסיף ברכונת קטנה, שלא ממש הספקתי לומר לו...

טוב, נתי, לא ממש יצא לי להגיד לך מזל-טוב, הא? כלבה שכמותי... אז שיהיה לך המון-המון מזל-טוב!

אני מצטערת על הצווחות שלשום, כשהתקשרת אליי - לא הייתי צריכה לצווח עליך ביומולדת שלך... למרות שתודֵה שמגיע לך.

בכל מקרה, רציתי שתדע שאפילו שאנחנו לא מדברים בכלל עכשיו, הדבר היחיד שאני רוצה זה שתהיה מאושר. [:

אתה היית החבר הכי טוב שלי במשך המון זמן, והיית הבן אדם הכי קרוב אליי, היית כמו אח שלי... ואפילו שהמצב בינינו בקאטנים,

אני עדיין אוהבת אותך מאוד, ותמיד תהיה לי חשוב ומשמעותי.

למרות שגלי נורא מרחיקה בינינו עכשיו, אני יודעת שטוב לך איתה, אני יודעת שאתה אוהב אותה, בגלל זה אני מוכנה לוותר עליך.

וכן, אני מתגעגעת אליך, ואני יודעת שגם אתה מתגעגע, נתי! אבל היא מקנאה, ואין לנו כל-כך מה לעשות...

טוב, אז רק שיהיה לך המון מזל-טוב! בהצלחה בשיעורי נהיגה שנשארו לך עד לטסט, והמון בהצלחה גם בטסט עצמו.

אני מקווה שיהיה לך טוב, נתי, אתה יודע? בהצלחה בפנימייה, בלימודים, ובחיים בכללי... בהצלחה עם גלי, עם הקשר שלכם -

אין לך מושג כמה אני שמחה בשבילך שמצאת אהבה חדשה, אחרי כל מה שעברת. זה מגיע לך. [:

ולמרות שאנחנו לא מדברים יותר? אני רוצה שיהיה לך הכי טוב בעולם, שתהיה מאושר, שתחייך כל הזמן, שלא יהיה לך רגע

עצוב בחיים שלך.

אני רוצה שתדע שאני תמיד פה בשבילך, למרות הכל.. אני תמיד אהיה פה, אם תצטרך מישהי שמבינה אותך לגמרי.

ושוב, אני רוצה שתדע שאני אוהבת אותך, נתי! אני מתה עליך. אני תמיד אזכור אותך בתור החבר הכי טוב שלי, ואני תמיד

אתגעגע אליך בתור זה שהיה החבר הכי טוב שלי... מקווה שגם אתה תמיד תזכור אותי בתור החברה הכי טובה שלך.

אז זהו, מצטערת על הפוסט החופר במיוחד הזה! הייתי יכולה להמשיך לחפור בברכה שכתבתי לו, אבל קצת ריחמתי עליכם...

בכל מקרה זה לא מה שהייתי כותבת לו בברכה, אם הייתי כותבת לו אחת - אז זה לא כל-כך משנה.

תודה למי שקרא עד פה! אוהבת אתכם המון, עמיתי. 3>

כן, אני יודעת שמחקתי את הפוסט הקודם שכתבתי על החברה החדשה שחשבתי שיש לי...

אבל מסתבר שהיא לא חברה שלי ולא נעליים! או שאולי מסתבר שאני לא חברה שלה, בעצם.

בקיצור? היא כתבה לי באייסיקיו שהיא יודעת שממש התקרבנו בזמן האחרון, שהיא מצטערת מאוד, אבל שאין מה לעשות -

היא מקנאה בקשר שהיה לי איתו [למי שלא יודע - החבר שלה היה החבר הכי טוב שלי במשך דיי הרבה זמן,

ועכשיו אנחנו לא מדברים בכלל].

לא משנה כמה ניסיתי להגיד לה שאין לה במה לקנא, שאנחנו לא מדברים עכשיו בכלל, שאנחנו כמו אחים אחד בשביל השנייה...

היא לא הקשיבה לי בכלל, אמרה לי שזה לא משנה לה אם זו אהבת אחים או לא - היא לא יכולה שיש בנות מסביבו,

שהיא מקנאה, דווקא בגלל הקשר שלנו.

שוב אמרתי לה שאין קשר, שהיא רואה שאנחנו לא מדברים בכלל, שאנחנו מתעלמים אחד מהשנייה. אמרתי לה שהיא

רואה איך אנחנו מתנהגים עכשיו.

אבל לא, היא לא הייתה מוכנה לשמוע... היא ביקשה ממני זמן, עד שזה יעבור לה, עד שהיא תבין שאין טעם בקנאה המטופשת שלה.

עכשיו אנחנו דיי מתעלמות אחת מהשנייה בבצפר, כמו ילדות קטנות, ואני שונאת את זה! עד שכל-כך התקרבנו,

עד שסוף-סוף מצאתי מישהי שחשבתי שבאמת תישאר, שלא תעזוב - גם היא הולכת, עוזבת.

אתמול כתבתי לה הודעה באייסיקיו, כתבתי לה שלא רציתי שזה יהיה ככה... התחלנו לדבר קצת, היא אמרה לי שזאת ממש

לא אשמתי שהיא קנאית, ושהיא בסה"כ ביקשה קצת זמן. אז אמרתי לה שאני יודעת שזה לא עניין של זמן...

אם היא קינאה חודשיים בקשר שהיה לי ולו, אז פתאום זה יעבור לה, כי היא יודעת שזה צריך לעבור? 
אלה לא דברים שעוברים עם הזמן, אלא רק מתחזקים.

היא שתקה, אני שתקתי. לא ממש ידעתי מה להגיד לה, אתם יודעים? אני לא רציתי שזה יהיה ככה. לא רציתי שתהיה קנאה,

רציתי שנמשיך להיות חברות, שנמשיך לדבר, שנחזק את הקשר בינינו. אבל הקנאה המטופשת הזאת הרסה לנו...

אני רק מקווה שהיא לא תהרוס לה גם את הקשר איתו, כי אם היא תמשיך ככה, אני יכולה להבטיח לה שהיא תאבד אותו!

הוא לא אוהב שחונקים אותו, אני יודעת - אף אחד לא מכיר אותו כמוני. אז אני מקווה שהיא תתפקח,

שהיא תבין שהיא לא צריכה לקמא בכל בחורה שמתקרבת אליו. הוא אוהב אותה, הוא איתה עכשיו, וזה צריך להספיק לה, לדעתי.

איתי, מה איתי? אני לא יודעת. אני רק יודעת שנמאס לי מאנשים שעוזבים! נמאס לי מאנשים שאומרים שהם לא יעזבו,

והם עוזבים בכל זאת. הוא, היא [בואו נקרא לה גלי, סבבה?], יעל [החברה הכי טובה. דיי לשעבר], הידידה שלו,

שהתחלנו להיות חברות ממש טובות, ואז סיכסכו בינינו. כולם פשוט... עוזבים.

ואני לא יודעת, אולי משהו בי דפוק! אם כולם יוצרים לי ערמות והרים של הבטחות, שהם תמיד יישארו, שהם פה בשבילי,

אבל בסוף הם עוזבים - מה זה אומר עליי? למה כולם עוזבים אותי בסוף? כאילו, אני... אני מרגישה שמשהו לא בסדר,

שאנשים מתרחקים ממני מתוך בחירה, מתוך רצון. ועזבו את האנשים האחרים, אלה שלא קרובים אליי - לא ממש אכפת לי מהם,

למען האמת. הם ממילא לא חשובים לי...

אני מדברת על האנשים שאני אוהבת, אלה שקרובים אליי, אלה שחשבתי שבאמת לא יעזבו אותי. גם הם עזבו, ראיתם?

ואני לא יודעת מי נשאר לי אם גם הם עזבו.

פעם חשבתי, כתבתי ואמרתי שאם יש לי את יעל ואותו, אז אני לא צריכה אף אחד, כי הם פה איתי, ואני יודעת שהם לא יעזבו אותי

אף פעם, שהם תמיד פה, שהם באמת תמיד יהיו איתי. אבל תראו איפה אני עומדת עכשיו! שניהם עזבו, שניהם לא איתי,

למרות שהם הבטיחו לי שהם תמיד יישארו, גם אם כולם ילכו, אם כולם יעזבו. הם הבטיחו לי שהם יישארו גם אם כולם יעזבו...

אבל הם עזבו! ואם גם הם עזבו, אז מה באמת נשאר לי?

גם היא עזבה, גלי, גם היא החליטה לעזוב, בסופו של דבר. ואני באמת חשבתי שהיא תהיה, שהיא תישאר! היא אמרה 

שהיא לא תעזוב. ואני האמנתי לה, כמו שאני האמנתי לו... אבל גם גלי עזבה. כמו שיעל עזבה, כמו שיערה [ידידה שלו - בואו

נקרא לה ככה, טוב?] עזבה, כמו שעוד חברות עזבו, חלקן מישרא.

כמו שהוא עזב, האידיוט הזה! אבל עליו אני אכתוב עוד יומיים, אני חושבת, או אולי עוד כמה ימים. כי יש לו יומולדת עוד יומיים...

ואני לא יכולה להפסיק לחשוב על כל החודשים לפני היומולדת שלו, איך תכננו את היומולדת שלו. חשבנו שאני אבוא אליו,

שנסתובב אצלו בשכונה, שנלך לראות סרט, שאני אכיר את החברים שלו... תראו איך כל מה שתכננתי נפל, הא?
כל המגדלים והחלומות שבנינו פשוט... התרסקו בשנייה.

הפוסט הזה נמחק... מסתבר שלא מגיע לה שהוא יהיה כתוב בכלל. =/